אפשרויות נפתחות לעונג.
 

Depositphotos_224757610_xl-2015.jpg

אם עונג היה משימה

אם עונג היה משימה,
היינו עושות אותו.
כמו שאנחנו הולכות לעבודה,
ונותנות מענה למי שצריך,
ומסדרות,
ומארגנות.
ומתפעלות.

 

אבל עונג הוא לא משימה

עונג הוא פריוולגיה,
והוא משהו לעשות פעם בהרבה זמן
ורק כשאנחנו פנויות
ורק כש"מגיע לנו"
או רק כשמישהו אחר החליט לתת לנו את זה.
ולפעמים הוא מרגיש אנוכי,
ואפילו קצת אסור.

 

נעים מאוד, אני טלי, ואני מתרגלת עונג. 

היי אם אנחנו נפגשות כאן לראשונה,
נעים מאוד,
שמי טלי ויטנברג ואני היוצרת של קלפי אפשרויות נפתחות והמורה של קורס ספירלת ההתפתחות.

אולי בדומה לך,
לא הגעתי מבית בו העונג היה ערך.

אולי בדומה לך, אני בוחרת חלק גדול מהפעולות שלי מתוך אוטומט,
או מתוך צריך,
או מכח האינרציה.
אני מאוד משימתית, הרבה פעמים מתישה את עצמי.

שלא תביני לא נכון.
אני מאוד מרוצה מהחיים שלי.
אני מתרגלת התפתחות רוחנית הרבה שנים,
נעים לי לרוב,
אבל עונג...
מממ...

עונג בשבילי הוא כמו הדובדבן שבקצפת.
רגע קטן בחופשה אחת ל.
או כל מיני רגעים קטנים שמגיעים אליי בחיי היומיום.

אבל כשהבנתי את הכח ואת המשמעות העמוקים של העונג,
ראיתי שפספסתי בגדול.

הבנתי שעונג ממש לא מיועד לשוליים הוורדרדים של הרגעים היפים של הקיום שלנו,
אלא להפך.
הבנתי שיש לו חשיבות,
ושהוא אפקטיבי יותר מרוב המשימות שאני עושה כל היום.


 

מה קורה כשמתרגלות להכניס עונג לחיי היומיום?

עונג הוא פריוולגיה,
והוא משהו לעשות פעם בהרבה זמן
ורק כשאנחנו פנויות
ורק כש"מגיע לנו"
או רק כשמישהו אחר החליט לתת לנו את זה.
ולפעמים הוא מרגיש אנוכי,
ואפילו קצת אסור.

 

אם לא הכרנו עדיין...

נעים מאוד, שמי טלי ויטנברג.
אני היוצרת של קלפי "אפשרויות נפתחות",
פנקסי "אפשרויות נפתחות" ושל קורס "ספירלת ההתפתחות",


שמאפשרים לאלפי נשים בארץ ובעולם יום יום להתחבר למקום בתוכן שיודע מה נכון להן,
ולהיזכר בדרך שהן באו לעבור כאן בעולם.
תודה רבה שאת באה לעזור לי להפיץ את הבשורה.
נתראה,

טלי.