איך וויתרתי על תדמית ה"עמוקה"

שלום חברות יקרות,

כמה כיף לי ומגניב לי לכתוב לכן מייל על נושא שאני כל כך אוהבת,

הציר המרתק הזה של עומק - קלילות - כבדות - ואמת.

וזה כנראה לא מובן,

אז כדי שיהיה ברור,

אספר לכן סיפור,

ואם כבר יצא חרוז,

אז דעו לכן, גם המייל הזה,

לא יהיה חפוז ;)

מתחילות.

.

בכיתה ז הכרתי חברה חדשה, בואו נקרא לה לירן.

אני אישית במקום שלי, הגעתי לכיתה ז' אחרי שנים מאוד לא קלות בביהס היסודי.

לא היה לי קל חברתית, אבא שלי חלה בסרטן ונפטר באותו קיץ,

והמעבר מבית הספר היסודי לחטיבת הביניים פגש אותי מאוד נחושה -

החלטתי שהפעם, זה הולך לעבוד לי.

יאהבו אותי,

ירצו בחברתי,

יחשבו שאני מגניבה.

הייתי מאוד נחושה, וכמו עוד הרבה ילדים בעיר בני הטובים כפר סבא, 

אפילו עישנתי עם חברים בהפסקות. (כן כן, עישנתי מגיל 12 ו"נגמלתי" בגיל 15. מצחיק)

.

לירן גרה כמה בניינים מאחורי,

במה שהיה אז בנייה יחסית חדשה.

היא היתה בחורה מיוחדת, עמוקה, מעניינת. היינו כמעט שכנות והיה לנו חיבור נחמד מאוד, יש לי עדיין פינה חמה בלב עבורה.

יום אחד, ישבנו על מעין גבעת חול כזו ששימשה לבנייה של אחד הבניינים בסביבה,

ועשינו שיחת נפש, 

כמו שעושים נערים ונערות שמגלים את עולם התקשורת הקרובה.

ואת מה שלירן אמרה לי באותה שיחה לא שכחתי בעצם כבר 30 שנה.

היא אמרה לי, בשיא הכנות (המוערכת)

שלפעמים היא מקנאה בי על זה שאבא שלי נפטר,

כי כך יש לי נושא לשיחה עמוקה עם בנים,

משהו "רציני" לדבר עליו,

שיכול לקרב אותם אליי.

.

עד היום אני לא יודעת מה אני חושבת על האמירה הזו. היא כל כך מוזרה מחד,

ואני חושבת ששנים ראיתי את האמירה הזו בשיפוטיות,

אבל היום אני כמעט לא שופטת אף אדם (נראה לי שבעלי לא קורא את המיילים האלה אז אני יכולה לכתוב מה שבא לי ;) )

ואני מאוד מבינה למה היא אמרה את זה,

ויותר מזה - אני חושבת שהיא צדקה.

אני חושבת היום, וגם אז באותו רגע הבנתי,

שיש לי "כלי סודי",

שהעומק שלי, הוא זה שיציל אותי מחיים חברתיים משמימים.

שהרצינות,

הכבדות,

הבעיות והמורכבויות, הם הכח שלי.

.

כי הכי יפה לא הייתי, והכי מצחיקה גם לא, וגם לא הכי מגניבה.

אבל הכי מורכבת ומבינה מצבים מורכבים - את זה היה לי, והלכתי עם זה קדימה.

.

אני רצה המון המון שנים קדימה.

בשיא תהליך ההתפתחות האישית והרוחנית שלי,

בזכות שאלה אחת ששאל אותי אדם אחד,

התפרק באחת מעטה הכזב ולא נבנה מחדש מעולם.

.

אני אפילו לא זוכרת מה היתה השאלה,

אבל אני זוכרת מה הבנתי, ואני שמחה לחלוק את זה איתכן,

כי כך אני מלמדת, וכך אני חיה.

.

עומקים מרובים,

ניתוח יתר,

הבנות מעמיקות מופרזות,

כבדות ורצינות מופלגות,

הן כולן היבטים של היעדר נוכחות.

הבנתי ששנים החזקתי על עצמי כל מיני תדמיות של אדם עמוק ורציני וכבד,

כי כך הבאתי אותי לעולם, רק כך יכולתי לבוא,

לא הסכמתי לבוא פשוטה ממלבושי העומק והחוכמה.

פחדתי. כי הרי, מי אנחנו בלי הסיפור שאנחנו מספרות על עצמנו?

.

נוכחות היא מילה לסדרת ספרים שלמה,

אבל בקצרה,

נוכחות היא היכולת לראות מה באמת קורה עכשיו, להביט לזה בעיניים, ולשהות.

.

נוכחות יכולה לבוא לידי ביטוי בזה שאני מקריאה לבת שלי ספר ולא חושבת על מה עוד יש לי לעשות אחר כך,

נוכחות זה כשמשהו מדאיג אותי לראות שאני דואגת עכשיו ואפילו כואבת ולא לרוץ לפתרונות או להאשמות או להאשמות עצמיות.

נוכחות היא הֱיוֹת - בצורתה הפשוטה ביותר.

.

חברות יקרות,

חברות חכמות.

אני לא המצאתי את הקטע של רצינות מירבית כדי להיחשב עמוקה ומשמעותית.

כל הדתות השתמשו בדרמות רציניות מאוד כדי לעודד אנשים להקשיב להן,

פרומואים לסרטים מציגים את הנקודה הדרמטית ביותר בסרט,

מורים כאלה ואחרים אומרים שרק השיטה הסודית שלהם שפיצחה היא הגאולה,

ועוד

ועוד 

ועוד.

.

אמת תמיד תהיה פשוטה, ריקה כמעט.

אמת תמיד תהיה חפה ממניירות.

כדי לחיות אמת לא צריך סיפור ממש רציני,

לא צריך לעשות טקס מאוד מסויים,

לא צריך להקשיב לאף גורו שיודע הכל.

זכרו, שכשאתן חוות תדר של כבדות, של רצינות יתר, של מישהו שנושא "אמת" ככ כבדה, מורכבת, מחייבת ומלחיצה - זו היא לא אמת.

אמת היא מרגיעה, נעימה, מחברת ומקרקעת.

.

באֱמֶת פשוטה יש כל כך הרבה חופש.

השחרור ממלבושים בדמות הגדרות חיצוניות,

מאפשר לנו לחוות קלילות סביב הנושאים שהכי מטרידים אותנו.

כשאנחנו מבינות את החיבור שלנו למסע הנשמה אנחנו יכולות לראות ולחוות את הקשר הישיר שלנו לחווייה האחדותית,

כשאנחנו קצת מוותרות על ההגדרות שלנו,

מסכימות להיות תלמידות של המסע שלנו ולא של מי שיודע מה נכון עבורנו,

אנחנו מוותרות על ההגדרה העצמית כבדת הראש,

מסכימות להוריד קצת אחריות וכובד ראש מלהבין את עצמנו ולפתור את בעיותינו,

מתחיל להיות לנו קל יותר.

.

אחד הדברים שהכי מחברים אותנו למסע הנשמתי שלנו,

ומאפשרים לנו לחוות יותר קלילות בנושאים שהכי כבדים לנו,

הוא הריקות,

ואני אסיים את המייל הזה בלשלוח אתכן אל פרק הריקות בפודקאסט של אפשרויות נפתחות.

המסע הנשמתי שלכן הוא מסע למידה ולא מסע הוכחה,

האמת מתקיימת בתוככן כל העת,

וכך,

כשאנחנו נוכחות באמת,

אפשרויות נפתחות באמת.

.

כתבו לי מה חשבתן על המייל הזה,

מעניין?

פילוסופי מידי?

אשמח ממש לקרוא.

זכרו שאפשרויות נפתחות כל הזמן,

טלי.

מכאן מאזינות לפרק על קלף הריקות.