top of page

הנכסים הלא חומריים שלך

היי אהובות שלי,

אני ממש ממש מחכה לחזור לכתוב לכן פוסטים מתוך מקום עוצמת וחזק ומלא השראה,

ויש לי עוד ימבה של תכנים שאני רוצה להביא לכאן ובכלל,

אבל, אני עדיין נמצאת בטלטלת מעבר הדירה שלנו, ובכמה אתגרים שמתלווים אליו.

ולכן, אני מקווה שזה לטובתכן,

אני כותבת לכן היום עוד מייל שקשור להתמודדות במצבי משבר,

כי, בלי יותר מידי דרמות, אני עצמי בסוג של אחד כזה עכשיו.

לא נוראי, לא גורלי, אבל כשקשה אז קשה.

.

אבל קודם - סיפור :)

.

לפני שנה וחצי חגגתי יום הולדת 40.

פרט לכך שזה אירוע לציון בפני עצמו,

עבורי, היו לו עוד משמעויות.

את יום ההולדת הזה חגגנו בבית חדש שעברנו אליו חודש לפני.

בית שבנינו במושב בעמק חפר, בית שלנו (ושל הבנק),

עם חצר גדולה ויפה, ומרצפות שכל כך אהבתי עד שיכולתי לנשק!

.

כל כך חיכיתי ופנטזתי על הרגע הזה של בית פרטי משלי.

בשיחות עומק עם גיא הבנו שזו פנטזיה שנולדה בי בשנות הנערות שלי, כאשר בתור ילדה עירונית מאוד הכרתי לפתע חברים מהמושבים באזור השרון, וצורת החיים הזו הקסימה אותי עד לכדי שלא הבנתי איך ההורים שלי גידלו אותנו בעיר.

זה שבה את ליבי ושם כנראה נולד החלום שהייתי נחושה להגשים.

אבל, עם הזמן הבנתי, שהחלום הזה, שאני לא מזלזלת בו,

הוא במובנים מסויימים גם חיצוני.

אולי חיפשתי סטטוס או חוויה, שהלב שלי לא באמת רצה.

איך זה קשור ליום ההולדת?

כי במשך שנה תכננתי וקיוויתי לעשות מסיבת יום הולדת ענקית בחצר החדשה!

רציתי די ג'יי, רציתי דוכני אוכל, מחצלות, פופים, אולי הופעה, כל החברים הטובים,

ממש דמיינתי את עצמי חוגגת עם האהובים שלי את ההישג הזה שלנו, את ההגעה לנחלה.

.

אבל, בכל פעם שהתיישבתי לכתוב רשימת מוזמנים,

או כשניסיתי לדמיין את הערב הזה לפרטיו,

שמתי לב שאין לי חשק.

ממש לא הצלחתי לדמיין את עצמי נהנית באירוע כזה.

מאחר ומאוד רציתי אותו, היה לי מאוד קשה לוותר עליו,

אבל בסוף וויתרתי, והחלטתי שהחיים הם מה שאנחנו עושים מהם ואם ארצה לחגוג את קיומי בעולם אוכל לעשות זאת איך שארצה ומתי שארצה.

.

אני רצה שנה קדימה, ליומולדת 41. שם כבר לא כל כך חשבתי שאני אעשה מסיבה,

ויותר מזה, כבר ידעתי שאנחנו בוחרים (מסיבות טובות) לעזוב את אותו בית שכל כך רציתי רק שנה לפני.

אז אמנם זו היתה בחירה שלנו, ובאמת שמסיבות טובות,

אבל השבר היה גדול.

לשחרר את החומר הזה, את הבית שפינטזתי עליו שנים,

לטובת משהו לא ידוע,

הכאיב לי והעציב אותי.

מצאתי את עצמי מתאבלת, ממש לא רק על החומר,

על על פנטזיה שהוגשמה ואני בוחרת לזנוח.

.

לא ידעתי איך אני אחגוג את יום ההולדת הזו,

עם איזו הרגשה בלב.

.

אבל יום ההולדת הגיע, ואני רוצה לומר לכן.

אולי לא היה שום דבר מיוחד ביום הזה,

אבל פתאום,

באותם ימים,

עם ההשתחררות מהנכס החומרי שאני כל כך כל כך אוהבת ומחוברת אליו (אגב גיליתי שבניית בנית זו ממש יצירה רוחנית, זה להגדיר את הרוח שלך בצורה חומרית ולצקת את זה בשטח. ממש ככה),

שטף אותי גל רב מימדים של הכרה בנכסים הלא חומריים שלי.

יכולתי לראות כמה הרבה כאלה יש לי,

וכמה אני מרגישה עשירה בהם.

אבל להבדיל מתקופות בהן הרגשתי או שהייתי בשפע כלכלי,

בגל ההכרה בנכסים הלא חומריים שלי,

לא היה אפילו גרם אחד של מתח או של פחד לאבד.

.

בגל הזה הרגשתי כמה אני מודה על המשפחה שלי,

על החברות שלי,

על קשרים שיצרתי, גם השטחיים שבהם וגם העמוקים שבהם,

על סתם שכנות טובה,

על חברות שלא דיברתי איתם שנים אבל אני יודעת שיהיו שם למעני,

עליכן, עליכן ועל המילים הטובות והנדיבות שלכן,

על המשפחות שלנו, פתאום ראיתי בהן כל כך כל כך הרבה טוב,

על החיבור לרוח,

על האהבה שבלב,

על אנשים שפגשתי בדרך ונתנו לי מתנות ענקיות מהרבה סוגים, ועוד ועוד.

.

האפשרות לשחרר רגע את החומר ואת ההאיחזות אפשרה לכל אלה לפרוץ לתוכי. זה היה מדהים.

.

הגל הזה מילא אותי כל כך,

ובשבועות האחרונים,

שבועות בהם הגעתי למקום חדש בו כמעט אף אחד לא מכיר אותי,

למקום בו אני צריכה להיתדפק שוב ושוב ושוב על הרבה הרבה דלתות,

שבועות שמלווים בחוסר וודאות מאוד מאוד גדול,

שבועות בהן הבת המתוקה שלי איתנו בבית כי עדיין לא הסתדר לנו עניין הגן,

שבועות בהם אני אמורה לשבת לכתוב קורסים ולא מצליחה להתרכז,

אני מוצאת את עצמי מזכירה לעצמי ממש בכח,

את כל הנכסים הלא חומריים שלי.

את כל האנשים שרוחשים לי חיבה,

את ההצלחות שלי בעבר,

את הניסים שקרו לי,

את ההפתעות שהייקום החמוד נתן לי,

את המשפחות הנהדרות שלנו,

את קורת הגג מעל הראש,

ועוד ועוד ועוד.

.

אני יודעת, וכאן באתי להזכיר את זה גם לכן.

תמיד יהיה משהו שמאתגר אותנו ומשהו שחסר לנו,

וזה בסדר גמור כי זה כלי העבודה שלנו.

אבל את רשימת הנכסים הלא חומריים שלנו,

שהם בעלי ערך כל כך רב,

לא נמצא בשום תדפיס בנק,

אלא נצטרך לייצר אותה בעצמנו,

לפעמים לחצוב אותה מהמעמקים שלנו.

.

אני קוראת לכן לייצר אותה לעצמכן. היא ערימת יהלומים שמונחת על הרצפה.

הרווחתן כל אחד ואחד מהם.

הם שלכן והם מגיעים לכן בזכות וגם בחסד.


ספרו לי אם הצלחתן? ואם אהבתן את המייל.

אני ממש ממש ממש אשמח לשמוע.

חיבוק גדול

טלי.

8 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מפת הדרכים לשיקום רגשי רוחני

היי אהובות, המתנתי זמן רב עד שיהיה לי משהו בעל ערך לכתוב לכן. מייל עומק משמעותי כזה, כמו בחיים שלפני. שמתי לב, שכל הכלים הוותיקים שלנו, נדרשים לבחינה מחדש, ואל לנו לגשת אליהם אוטומטית: האם הם עדיין רל

כולם חשבו שזה היה אומץ, אבל הם לא הבינו כלום

היי אהובות, הפוסט הזה ידבר קצת על בדידות, קצת על קונספטים, קצת על פתיחת אפשרויות, ובסופו מחכה לכן הזדמנות שהיא מתנה ענקית ממני אליכן - הקורס המלא של תודעה מאפשרת אונליין - שיש בו את כל הטכניקות הכי חז

איך השתחררתי מאשליית הגודל והצורה

היי אהובות, היום אני רוצה לספר לכן על חוויה מאוד עוצמתית שחוויתי סביב מפגש שהעברתי השבוע, של פירוק אשליית הגודל והצורה שכולנו סובלות ממנה כל הזמן. הפעם משהו בה היה כל כך מזוקק, ואני כל כך שמחה לשתף את

bottom of page