כשאמא כבר לא מזינה

לפני כמה חודשים הבן שלי חזר עם חבל קפיצה מבית הספר, וסיפר על חבר מכיתה ב' שקופץ 96 פעמים! התלהבנו, ואז כשהוא התחיל לקפוץ, הוא נפל בכל פעם אחרי פעמיים או 3. די מהר הוא הגיע למסקנה חותכת - "אמא אני גרוע בזה!!!" למזלי היו לי באותם רגעים סבלנות, השראה ואורך רוח, ודיברנו על זה שבטח אותו ילד גם לא הצליח בפעמים הראשונות, ודמיינו כמה הרבה פעמים הוא ניסה והתאמן עד שהגיע ל96 קפיצות. למזלי פעם שניה הבן שלי הסכים להקשיב לי, והחליט לנסות שוב. למזלי פעם שלישית, הוא התקדם ממש מהר! והגיע ל80 או אני לא זוכרת לכמה, וככה הרווחנו ספורט מגניב ובעיקר סיפור שאני תמיד מזכירה לו כשהוא לא מצליח משהו: "זוכר שאז הצלחת בחבל רק פעמיים והתאמנת ובסוף הצלחת המון?" באותו זמן הייתי מבחינתי אמא מזינה: (תמשיכו לקרוא גם אם אתן לא אמהות) גם תמכתי בו רגשית ברגשות שעלו לו, גם הייתי איתו עם הקושי, גם הייתי סוג של מאמנת ועזרתי לו לראות את החוזקות שלו. . אני לא תמיד מזינה אותו, ויותר מזה: ככל שחולפות השנים, היכולת שלי להזין אותו תפחת - הוא יקשיב לי פחות, והוא ירצה יותר ויותר להזין את עצמו בעצמו, או ממקומות אחרים. . וכאן מתחיל סוג של בלבול בשבילי, ואולי גם בשבילכן, כי יש העברת תפקיד, שבעצם לא מתקיימת: מתי אנחנו מפסיקות להיות מוזנות וצריכות להתחיל להזין את עצמנו?? אין לזה טקס, ואין לזה יום מוגדר. . משימת ההזנה לאט לאט נושרת מהידיים של האמהות (וזה עוד בכלל למי שזכו להזנה מאמא שלהן, ככ לא מובן מאליו), ואנחנו אמורות להתחיל: לדאוג לתזונה שלנו, לשינה שלנו, להזכיר לעצמנו כמה אנחנו נפלאות גם כשאנחנו מרגישות כאילו עברנו במגרסה, להזכיר לנו בכמה דברים הצלחנו כשאנחנו בעיצומו של כשלון מפואר, לראות כמה רק אנחנו, מכל הילדות בעולם, הכי מיוחדות ונפלאות. ואת התפקיד הזה, אנחנו, בתור נשים, כל פעם שוכחות לעשות. בכל פעם אנחנו שוכחות להזין את עצמנו בכל החומרים הטובים שהפרח שהוא אנחנו זקוק להם. . העבודה שלי היא ללמד איך לייצר התפתחות רוחנית בחיים האמיתיים, אבל באתי להזכיר שוב - כדי להתפתח רוחנית אנחנו צריכות בסיס יציב. קרקע יציבה ואיתנה. והקרקע הזו מבוססת בין השאר על הזנה רגשית. בעיקר. אם אתן לא תזינו את עצמכן רגשית יהיה לכן קשה להתפתח רוחנית, להתחבר לנשמה שלכן, ללמוד את השיעור שלכן. כדי להיות בהתפתחות רוחנית אנחנו צריכות שאר רוח מסויים, אנחנו צריכות נקבוביות פתוחות, אנחנו צריכות תאים נושמים בגוף, אנחנו צריכות פניות קוגניטיבית.

אתן מוזמנות ללכת איתנו בדרך הזו כאן בקהילת הפייסבוק שלנו, מוזמנות גם להקשיב לפרק בפודקאסט שמסביר על קלף ההזנה. הפרק מחכה לכן כאן. ומילה אחרונה על הזנה - אין לכן מה להאשים את עצמכן אם אתן לא מוזנות מספיק. רק חמלה עצמית במקום הזה בדיוק היא זו שעוזרת לנו. חיבוק גדול ממני, כתבו לי בתיבת צרו קשר באתר מה חשבתן על הפוסט הזה.

טלי. ..... אם אתן רוצות לגדול בשיח עם הנשמה שלכן, אתן מוזמנות לעבור את הקורס הקצר של "איך משלימים שיעורים רוחניים". הוא אמנם קצר אבל עם השפעות מרחיקות לכת עבור תלמידותיו הרבות, תודה לכל מי שכתבה לי עליו. הקורס נמצא כאן, ..... בחודשים האחרונים אני מטיילת בין ארגונים וצוותים, פוגשת אנשים שמעולם לא נחשפו לתוכן הזה, ומתרגשת בכל פעם מחדש, כשאני מעבירה את ההרצאה : "שיעורים רוחניים בחיים האמיתיים". אם תרצו להזמין הרצאה לארגון שלכן, כתבו לנו באתר, אשמח לפגוש אתכן באמיתי :) .... אם אתן מחפשות זוגיות כרגע, ורוצות להסתכל עליה ממקום אחר לגמרי, כדאי לכן לבדוק את המדיטצייה, שמתרגלת אתכן בזימון זוגיות מהווייה שלכן, היא מאוד מיוחדת והיא נמצאת כאן.

3 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

לאחת היתה ילדות לא פשוטה עם הורים ניצולי שואה. השנייה, ההורים שלה היו קרייריסטים מידי ולא התייחסו אליה. מישהי אחרת חוותה אמהות רעילה. אחרת גדלה עם אחות גדולה מוצלחת מידי, לאחרת היו קשיי למידה. עוד אחת

היא ישבה מולי, וסיפרה לי על העוול הנוראי שעשו לה בעבודה. היא לה תפקיד מהמם, והיא נתנה את הנשמה שלה לארגון הזה, ולבוסית שלה. תמיד כולם עפו עליה ועל הפרוייקטים שהיא ניהלה, אחראית, חדה, מדוייקת, היא הית