למה כש"משחררים" זה מגיע? ההסבר הרציונילי.

היי אהובות,

היום נדבר על למה כשמשחררים לדברים יש נטייה להגיע לבד,

ואני מקווה שההבנה הזו תעזור לנו בדרך אל המימושים שלנו בכל התחומים.

בברכת קריאה מחברת ומועילה,

טלי.

יש דברים שאני מנסה להבין במשך שנים,

וגם כשאני מוצאת איזושהי הבנה,

משהו לא מתיישב עד הסוף.

כבר מזמן מזמן מזמן נתקלתי ובטח גם אתן, בקטע של לשחרר משהו ואז הוא בא לבד.

אבל למה בעצם?

איך זה קורה?

ואיך זה מתחבר עם לזמן ולהתכוונן ולקוות?

.

האמת היא, שההסבר הוא ממש ממש פשוט.

דמיינו רגע לצורך הדוגמא,

שהייקום שלנו החמוד (חוץ מכשהוא מעצבן וגם אז בסוף הרבה פעמים אנחנו מגלות שהוא היה חמוד),

הוא בעצם חדר רחב ידיים עם המון המון חתיכות של צעצועים.

.

יש בו מיטות קטנות, ובובות בכל הצבעים והמגדרים והמרקמים, וסוגי אוכל קטנים שונים,

בריכות מים, בעלי חיים בכל הגדלים והצורות,

אינספור חתיכות לגו מכל הסוגים,

כפיסי עץ בגדלים שונים,

חתיכות בד,

עיניים להדבקה,

דבק, מספריים,

וכל מה שתצטרכו,

כדי ליצור בדיוק,

אבל בדיוק,

אבל בדיוק את מה שתרצו.

.

עכשיו, נניח שרציתם לייצר שתי בובות, חברות טובות,

שיושבות בבית קפה מיניאטורי ואוכלות מקרונים.

.

עכשיו רגע תשאלו את עצמכן,

האם הבובות הללו הן רק למענכן?

.

האם כל תכלית קיומן היא לספק את הרצון הספציפי שלכן?

(זה הזמן להתחיל לרוץ עם ההדגמה על רצונות שלכן)

או שאולי הבובות האלו יהיו למכירה והן יהפכו ילדה שעברה לארץ אחרת למאושרת?

או שאולי בזכות שתייצרו אותן מחומרים מיוחדים והן כל כך יצליחו,

ואז הספק של החומרים הללו ישגשג כלכלית והילדים שלו יוכלו לרכוש השכלה בזכות השגשוג הכלכלי שלו וימציאו תרופה לסרטן?

.

הבובות הללו, בטווח ההתייחסות המיידי הן עבורך בלבד,

אבל כל יצירה בעולם היא רבת השפעה.

גם יצירת ילד (הריון ולידה) משפיעה על כמות בלתי רגילה ובלתי נתפסת של אנשים בטווח הרחוק. הילד שתביאי לעולם יביא לעולם משפחה משלו, יתחבר עם אנשים, יקים מיזמים אולי, ילחין שיר שירטיט לבבות.

סדנא שתיזמי יכולה לשנות למישהי את החיים,

זוגיות שתייצרי לעצמך יכולה לשנות שתי משפחות שלמות ולייצר משפחה חדשה שתייצר טוב בעולם. בזכות הזוגיות שאת תייצרי אתם אולי תגורו בבניין ויהיה לכם שכן ערירי שרק בזכותכם הוא לא יהיה ערירי.

השפעת העשייה שלנו ששהיא כביכול עבור עצמנו, היא לא תאמן.

.

כך שהיצירה או הרצון או המטרה שלך הם שלך, אבל בהכרח תהיה להם השפעה על העולם. קטנה כגדולה.

.

ומכיוון שכך,

ופה אני צריכה את הריכוז שלך,

היצירה הזו היא לא *רק* שלך.

את לא לבד פה.

את חלק ממשהו גדול יותר. גם אנרגטית וגם פיזית, ממש בגשמי. (גם אם את מרגישה בודדה כשאת קוראת את זה).

.

ומאחר שהיא לא רק שלך,

ושום דבר הוא לא רק רק רק שלך,

אנחנו כבני אדם מקיימים יחסי תלות אינסופיים עם הסביבה שלנו, האנושית, הפיזית, הכלכלית.

אם את קוראת את המייל הזה יש לך יחסי תלות עם חברת החשמל ועם חברת שרתי המייל ועם מקור הכנסה מסויים שבזכותו יש לך מכשיר טלפון ועם ספקי מזון וחברות מים ומה לא.

.

אז בעצם,

כל דבר שאת עושה,

את לא עושה ממש לבד,

גם אם זה נראה כך או מרגיש כך.

את חלק מרשת אנרגטית של פעילות, שיעורי חיים, תפקידים נשמתיים ותפקידים פונקציונליים.

.

כאשר את נאחזת,

כאשר את בשליטה מלאה,

כאשר את רוצה משהו בכל מאודך ולא מצליחה להרפות ממנו

(היי אין כאן ביקורת או התנשאות, לכולם קשה להרפות),

את בעצם עומדת בכניסה לחדר הצעצועים,

ומשרטטת בעיני רוחך נתיב אחד, ישר וצר, אל עבר המטרה שלך.

.

את יודעת בדיוק מה את רוצה, את חדורת מטרה ואפילו קצת נוקשה,

את יודעת בדיוק מאילו חומרים תייצרי את בובות החברות ואת בטוחה שהן חייבות לאכול מקרון כי רק כך היצירה תהיה מושלמת.

את יודעת בדיוק מאילו חומרים הן צריכות להיווצר,

ולמעשה,

את לא פנויה לשוטט בחדר, להיחשף לחומרים אחרים.

יש בחדר כמה בעלי מלאכה גם,

הם מאוד מנוסים בייצור בובות בבית קפה,

יש שענים שמכוונים את השעונים לשעה המדוייקת שלהם,

יש שדכנים שמחברים בין לבבות למטרות חברות, זוגיות ועוד.

.

אבל את כל כך מתקשה לסמוך על הייקום,

שאת אפילו לא רואה שבעלי המלאכה קיימים. הם שקופים לך.

(קרה לך פעם שהעזרה או הפתרון היו מתחת לאף ולא ראית את זה כי היית בהיאחזות חזקה על דרך מסויימת?).

.

כשאת מצליחה לשחרר,

קצת,

כשאת קצת מורידה אגו ומשחררת מעט מהשליטה באיך, במתי, באיזה אופן ובאיזה צורה המטרה שלך תתגשם,

את פנויה לשבת, לתת לעצמך לספוג את החדר,

את יכולה ללכת להנאתך ולחוש את החומרים,

ואולי אפילו לשבת לכוס תה עם אחד מבעלי המלאכה ולקשור איתו קשר אמיץ.

.

"כשמשחררים זה מגיע" הוא מצב בו אנחנו יוצאות מבעלות שולטת וסגורה על רעיון, ומאפשרות לעוד כוחות לפעול לטובת המטרה שהיא לא רק שלנו. זו פשוט הינמסות מיטיבה שלנו אל הקיים סביבנו, התמזגות מסויימת, שבה אנחנו מאפשרות לייקום לשתף פעולה עם רצון שהגדרנו.

.

לבד,

מאוד קשה להתקדם.

והבעיה היא שלפעמים, גם כשאנחנו מגיעות למטרה, אנחנו מרגישות עדיין, לבד.

.

ועכשיו נעבור להסבר קצת יותר רוחני או אנרגטי,

וגם יותר קצר (אל דאגה) וגם כזה שיסכם וימחיש את האמור מעלה.

.

מכירים את סרט הפטריות המפורסם בנטפליקס?

או את כתבת הפטריות המפורסמת בכלכליסט?

בשניהם לימדו אותנו איך לפטריות יש רשת קשרים עניפה עד בלי די,

שמייצרת אינספור קישורים וייחוסים והשפעות בין פטריות לבין עצמם ובינן לבין כלל הצמחים ביער.

בעין בלתי מזויינת, על פני השטח, אנחנו לא רואים את הקשרים הללו.

לולא מחקרי הפטריות,

ניתן היה לחשוב שמי שמדבר על קשר בין פטריות הוא פשוט מי שנמצא כרגע תחת השפעת - פטריות :/

.

גם בינינו בני האדם יש רשת קשרים עניפה האחד עם השני ועם הייקום.

אני לא אוהבת להצהיר על דברים שאין לי יכולת להוכיח כלפי חוץ,

אבל בחקר האישי שלי הנקודה הזו הוכחה אינספור פעמים.

.

כשאנחנו נאחזות במשהו ולא שוקלות להרפות,

אנחנו נמצאות בחוויית נפרדות,

אנחנו מרגישות מאוד לבד,

ואנחנו מכווצות,

גם פיזית וגם אנרגטית.

.

תחשבו על הגוף שלנו, כדי שתיווצר תיקשורת בין תאית ויהיה מעבר חומרים וחציית סינפסות,

חייבת להיות תנועה, מצב התא לא יכול להיות סטטי.

כשאנחנו נאחזות ולא מרפות בכלל,

אנחנו מייצרות סטטיות במצב שאותו אנחנו רוצות לקדם. חוסר תקשורת בינינו לבין הייקום.

.

אנחנו כביכול יוצרות אלומת אור ארוכה ודקה אל עבר המטרה, וממסגרות אותה בצינור פלסטיק,

רק את האור הזה אנחנו רוצות,

הכל מוקפד,

אין מקום להתרחשות ביולגית ושופעת ועשירה לקרות ולהרבות ולהעשיר את היצירה שלנו.

.

כשאנחנו מרפות אנחנו בעצם לוקחות צעד אחורה,

מכניסות נשימה,

ומאפשרות ליצירה להתהוות.

אנחנו מאפשרות לחלקיקים של רעיונות, כוחות, מוטיבציות וצורות לחדור למרחב שלנו,

שהיה סגור ושמור לפני כן,

להיכנס ליצור יצירה משותפת.

.

כלומר,

אחרי שהגדרנו רצון,

פעלנו למענו,

דייקנו את הבחירות שלנו,

ביצענו את המוטל עלינו,

עשינו כל שביכולתנו,

מומלץ לנו לראות עצמינו כמשפיעות ולא כשולטות.

משפיעה היא מי שתורמת את מאמצה למען מטרה,

שולטת היא לרוב בודדה.

.

הגדרה הרצון שלנו והפעולה למענו,

מייצרות מעין מיכל תודעתי או אנרגטי שאל תוכו יכולה להיווצק מציאות (יש מילה כזו? מלשון לצקת).

כבר דמיינו את זה, כבר בנינו את התשתית, פעלנו, ועכשיו, להרפות.

זו עבורנו עוד הזדמנות להיזכר שאנחנו חלק ממשהו,

שיש לנו השפעה אבל אין לנו שליטה.

.

כך שזה לא סתם לשחרר, זה לשחרר אחרי שהגדרנו רצון ברור.

זה היופי של הארציות, כל כך נפרדת וכל כך מאוחדת.

.

ספרו לי מה חשבתן,

אשמח כל כך לקרוא.

נשיקות,

טלי.

בקשה קטנה - אני בקרוב אקליט פרקים נוספים בפודקאסט על נושאים הקשורים להתפתחות רוחנית ולא רק לקלפים. כתבו לי על מה תרצו שאקליט לכן, אני שומרת הכל ברשימה ואשמח לקרוא מה מעניין אתכן.

.

איפה עוד תוכלו לתרגל או להעמיק בנושא הזה:

  • פרקים 6 ו-7 בפודקאסט של "אפשרויות נפתחות" עוסקים בהתמסרות ובהסכמה ויוכלו לתת לכן תמונה רחבה יותר על הפרקטיקה של הרפייה.

  • מי מכן שבשלב בחייה שהיא רוצה לייצר זוגיות והמתח הזה בין הרפייה למיקוד מבלבל אותה, שימו לב לנקודה הבאה: אחד התרגילים הכי עוצמתיים בקורס "המסע הספירלי אל עבר הזוגיות" היא תרגול הסכמה לכך שאני לא בזוגיות ולא אהיה בזוגיות לעולם. זה נשמע נורא וזה מפחיד לתרגל את זה אני יודעת, אבל אני גם יודעת מנסיון של יותר מעשר שנים, שההסכמה הזו מורידה כל כך הרבה נוקשויות (נוקשות ברבים) ואני פשוט בטוחה שהיא בלבדה הביאה את סיום הרווקות ללא מעט נשים שעבדתי איתן.

5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

היי אהובות. היום נדבר על פחד ועל התפתחות רוחנית. . שלום לכולן וברוכות הבאות למעבדת הפחד שלנו. במעבדת הפחד הכל מפחיד, הכל יכול לקרות בכל רגע נתון!! השמיים יכולים ליפול עלינו אנחנו יכולות לאבד את כל היק

. ניסים, למרבה הצער, לא קונים במכולת. כשאנחנו זקוקות לנס, אנחנו כל כך נואשות, עד לכדי שאנחנו מוכנות לנסוע לאן שצריך, לעשות מה שצריך, כדי להשיג את הנס הזה. אני זוכרת את אמא שלי החילונית מסתובבת בין רבנ

היי אהובות, היום אני רוצה לשתף אתכן בתגלית חשובה שגיליתי לפני כמה שנים, ובעזרתה אני יודעת לעזור לאנשים יחסית בקלות להבין מה הייעוד שלהם. אני יודעת שזה נשמע יומרני, אבל זה עבד לכל כך הרבה אנשים, שמי אנ