top of page

לנתב את החיים שלך בקצת פחות מאמץ

היי לכולן,

ותודה שאתן איתי כל שבוע.

לכל אחת מאיתנו יש כמה סופרפאוורס.

הדברים שהיא ממש ממש מצויינת בהם.

אל תחששו להשתחצן, חושב לו לאדם לדעת במה הוא מצויין, כי כך הוא יכול להיטיב באמצעות המצויינות הזו עם סביבתו.

אני מעולם לא ערכתי רשימה או דירגתי את הסופרפאוורס שלי, אבל כמה מהם ידועים לי בשלוף ואחד מהם

שאני טובה מאוד בלפתוח אפשרויות חדשות בתודעה - כלומר - לעזור לאנשים שהפנס שלהם כשהם מסתכלים על ההווה או על העתיד, לא יאיר באלומה צרה וממוקדת, אלא ברוחב תאורה של קרוב ל180 מעלות.

ואת כל מה שאני יודעת על זה ונכנס למייל אחד מבלי שייקח לכן חודשיים לקרוא אותו,

אני אכתוב לכן כאן היום.

.

מתחילות :)

והודעה חשובה לפני - בסוף המייל הזה יש לכן הזמנה לסדנא פנים מול פנים איתי בה אלמד אתכן לייצר לעצמכן תודעה מאפשרת. מאוווד אשמח לראותכן.

.

אבל לפני כן,

סיפור.

לפני כמה חודשים הייתי שרועה על הספה, באיזושהי תחושת חדלות ועייפות שאפילו אין כח לקום לעשות תה, וגללתי (לא) להנאתי באיזו רשת חברתית, כנראה פייסבוק.

פתאום נתקלתי בפרופיל של חבר טוב של אחד האקסים, ונכנסתי, והתרשמתי מאוד מההצלחה המקצועית שלו.

דבר הוביל לדבר, ומצאתי את עצמי מחפשת ועוברת על פרופילים של כמה מהחבר'ה שלהם, שגדלו ביחד,

וראיתי שכולם עושים חיל ברמה העסקית, חלק גדול מהם פועלים בזירה הבינלאומית.

.

לאט לאט התחיל לפעפע בי כעס.

בתחילה, לא הבנתי על מה.

הם אנשים מקסימים ואני מטבעי אדם די נלהב ומפרגן להצלחות של אחרים. הרגשתי שעיני לא צרה בהם, אבל עדיין משהו מאוד הפריע לי.

ואז הבנתי.

.

הרצתי לי בראש את העיסוקים של האבות שלהם: כולם היו בתפקידים ניהוליים בכירים, או יזמים מצליחים מאוד.

.

באותו רגע, יכולתי לראות באופן טבעי ואל נגד עיניי את ההסללה הסמויה - כלומר, עד כמה כל אחד ואחת מאיתנו הולכים בנתיבים שבני משפחתינו הלכו בהם לפנינו, ושאם אנחנו רוצים לפרוץ את הנתיבים הללו, אנחנו נדרשים לחציות ים סוף פרטיות ועוצמתיות משלנו,

לכוחות נפש ותודעה אדירים.

יכולתי לראות איך עבור אותם אנשים, שבוודאות גמורה עבדו מאוד מאוד מאוד קשה כדי להגיע לאן שהם הגיעו,

הדרך התודעתית היתה סלולה.

הם כבר ראו אנשים הולכים בנתיבים האלה, ומתוך האישיות שלהם, החוכמה והחריצות, הם הלכו באותם שבילים, ואף התעלו עליהם.

מתוך היכרות אני יכולה לומר בבטחון - הם לא מוכשרים יותר או חכמים יותר.

הם מוכשרים מאוד וחכמים מאוד, אבל לא יותר מאחרים שלא העלו בדעתם ללכת בדרך הזו.

וככה תודעה עובדת.

אנחנו מזרימים את החיים שלנו בנתיבים שפתוחים עבור התודעה שלנו.

חלק מהנתיבים נחצבו עבורינו, חלק מהם לא נחצבו מעולם ותמיד היו פתוחים,

וחלק גדול מהם עלינו לחצוב בעצמנו.

.

אני אשתף אתכן בכנות מה אני חשבתי על עצמי באותם הרגעים:

לתפיסתי, אני אישית ברמה העסקית ואפילו הכלכלית במובנים כאלה ואחרים,

הרגשתי שעשיתי צעדים עצומים.

מתוך הרבה עבודה ולמידה שעשיתי, וגם כמובן חציות ים סוף פרטיות רבות,

הגעתי לחשיפה, השפעה והיקף הכנסות שלא הכרתי לפני כן בבית או אצל הסביבה הקרובה שלי: עסק עצמאי עם אלפים רבים של לקוחות לאורך השנים, מחזורים במספרים שלא הכרתי, ובעיקר השפעה ברמת ההגות והרוח שלא יכולתי לחלום עליה. (אבל בניתי את התודעה שלי לשם, על זאת בהמשך).

ועדיין, כשהצצתי באותם פרופילים של חברים משותפים אמרתי לעצמי (ולא משנה כרגע אם צדקתי) שלו הייתי גדלה בסביבה שלהם,

הייתי פועלת אחרת לגמרי:

הדוגמא שהכי בלטה לי היתה שבכלל לא הייתי מתחילה את קלפי "אפשרויות נפתחות" בישראל, שהיא מבחינה עסקית גיגית קטנטנה, אלא מראש בארה"ב.

אני כנראה אגיע לתפוצה עולמית, אבל אני עוברת דרך כאן, ואני חושבת שזה תוצאה ישירה של עד כמה חופש היה לתודעה שלי.

.

אני שמחה בחלקי מאוד, מודה על כל פסע בדרך שלי, אבל הסיפור הזה הראה לי שוב ובעוצמה על עצמי,

כמה לעבוד עם התודעה שלנו ולייצר בה גמישות וחופש, משפיע על כ-ל, כ-ל, כ-ל, מהלך חיינו.

כמו שהקוראות הוותיקות יודעות,

בחודשים האחרונים, עברנו דירה מעמק חפר לטבעון.

אבל לא ממש סתם עברנו דירה,

עזבנו בית שגרנו בו שנה וחצי בלבד, בית שבנינו.

כלומר, לפני כ-6 שנים קנינו בית ישן ישן מט לנפול, ולאחר תהליך תכנון ארוך ארוך, והרבה מחשבה,

הרסנו אותו עד היסוד ובנינו בית חדש ויפה.

התרגשנו מאוד ושמחנו מאוד לעבור לגור בו, בית משלנו (שלנו ושל הבנק),

בית יפה שכל סנטימטר בו תוכנן לנוחותינו ולמטרותינו.

רק בשביל תכנון החלונות בסלון נסעתי לשם 3 פעמים, והייתי כל כך מרוצה מהתוצאה!

הגשמת חלום אמיתית.


עם חלוף החודשים, התברר לנו שאנחנו חיים בתוך חלום, שטוב לנו, אבל - שמשהו לא שלם לנו.

.

הילדים שלנו לומדים בחינוך האנתרופוסופי, ואילו בעמק חפר, החינוך הזה רחוק כמעט חצי שעה נסיעה מהבית שלנו, הבית היפה והאהוב שבנינו.

לקחנו בחשבון את הנסיעות האלה כשעברנו.

עם נסיעה של כמעט חצי שעה הלוך, מציאת חניה, כניסה לגן ונסיעה חזרה הביתה (אני עובדת מהבית וגיא עובד בשעות הערב), מצאנו את עצמנו קרוב ל-3 שעות על הכבישים ביום, עוד לפני שהתחלנו לעבוד.

אבל את זה כאמור לקחנו בחשבון.

החינוך האנתרופוסופי חשוב לנו מאוד, וידענו שנשלם את המחיר הזה.

מה שלא לקחנו בחשבון היה: המפגשים או היעדר המפגשים עם חברים.

וכך מצאנו את עצמנו במציאות חיים שנראית מאוד יפה:

בית אהוב ונעים, מערכת חינוך מדהימה לילדים, ומרחק גדול גדול בין שני הללו.

לאחר נסיעות של כמעט 3 שעות ביום, היה לנו קשה מאוד להסיע את הילדים לחברים אחר הצהריים,

ויותר מזה, שהסתכלנו קדימה, מאחר ובעמק חפר כמעט ואין תחבורה ציבורית,

ראינו בעיני רוחינו את הילדים שלנו הולכים וגדלים, הופכים לאט לאט לנערים,

וחיים איתנו בבית מבלי שיש להם גישה להיפגש עם חברים, ושזה לא תואם את האופן בו אנחנו רוצים לחיות, חשוב לנו שהילדים יגיעו מוקדם הביתה בצהריים, ינוחו קצת, ואחר הצהריים יהיו חופשיים למפגשים עם חברים ולאט לאט יפתחו עצמאות.

הבנו, שהרצונות שלנו לא יכולים להתגשם איפה שחיינו, ושבניגוד לכל תכנית ותקווה שלנו, משהו לא מספיק מדוייק.

.

אני לא יודעת מה אתן חושבות שאתן קוראות את זה:

אולי אתן חושבות שאני מפונקת?

אולי אתן חושבות שלא תמיד בנאדם צריך לבקש עוד ועוד ועוד?

אולי אתן חושבות שאדם צריך ללמוד להיות שמח בחלקו?

אני שואלת את זה לא בגללכן, אני יודעת שאתן קוראות אותי בעיניים טובות. אני שואלת את זה כי אלו בדיוק המחשבות שאני חשבתי על עצמי. מצאתי את עצמי בודקת את עצמי -

האם אני מבקשת לדייק או שאני קופצת מעל הפופיק?

האם אני מתעסקת במה שחשוב או לא?

לא יכולתי לדעת בוודאות, אז הייתי צריכה לסמוך על התחושה הפנימית שלי, כמו תמיד.

והתחושה הפנימית שלי אמרה - צריך לדייק.

.

עבורינו, מכל מיני סיבות, הגמשת התודעה שנדרשנו לה כאן היתה אדירה, ונדרשנו או ביקשנו מעצמנו להיפתח לעוד ועוד אפשרויות:

  • להיפתח לאפשרות שאולי נצטרך לעזוב את הבית שבנינו וכל כך אהבנו

  • להיפתח לאפשרות שהבנייה במקום שאולי לא מתאים לנו היתה טעות

  • להיפתח לאפשרות שהבנייה במקום שאולי לא מתאים לנו לא היתה טעות

  • להיפתח לאפשרות שאולי לא נצליח למצוא מקום מדוייק יותר עבורנו

  • להיפתח לאפשרות שנתרחק מאזור המרכז מה שהיה לנו בעייתי מהרבה בחינות

  • להיפתח לאפשרות שנתחיל שוב הכל מחדש אחרי שרק הרגע .. התחלנו הכל מחדש

  • להיפתח לאפשרות שהמרחק מהמרכז ייגבה מחירים

  • להיפתח לאפשרות שנעזוב את כל הטוב שיש לנו ונצא קירחים מכאן ומכאן כי לא נמצא משהו טוב יותר.


במקביל, ומי שמבינה מה אני אומרת כאן יודעת שזה בכלל לא יותר קל, ביקשנו מעצמנו להיפתח גם לאפשרויות חיוביות:

  • להיפתח לאפשרות שאפילו שהגענו כל כך גבוה באיזשהו סולם פנימי שלנו, או שלי ליתר דיוק, אצל גיא זה עובד אחרת, עדיין אפשר להמשיך ולדייק עוד יותר

  • להיפתח לאפשרות שהטוב זמין עבורנו בכל מקום.

  • להיפתח לאפשרות שנצליח להגשים את החלום של חינוך אנתרופוסופי קרוב למגורים שלנו.

  • להיפתח לאפשרות שאולי כל המהלך הוא בסופו של דבר כן מהלך נכון כלכלית ולא נפילה כמו שחשבנו או חששנו.

  • להיפתח לאפשרות שרב הנסתר על הגלוי ואנחנו לא שולטים בכלום, וכמו שלא ידענו מה יהיה לנו בעמק חפר, כך אנחנו לא יודעים מה יהיה בתחנה הבאה.

  • להיפתח לאפשרות שבסופו של דבר כולנו נוודים בעולם, אם נרצה בכך ואם לא, וזה רק משך הישיבה בתחנה שמשתנה.

  • ועוד, ועוד ועוד.. אגב, אחד הדברים שהכי חיזקו אותי בדרך ובאמונה היה משהו מטורף ממש שקרה לי עם הקלפים, סיפרתי על זה כאן, מוזמנות לקרוא.

מחר יעברו חודשיים מאז שעברנו.

אני לא יודעת מה יהיה, כי אנחנו אף פעם לא יודעים מה יהיה,

אבל בינתיים, המעבר הזה מרגיש כמו אחד הצעדים הכי (!!!) חכמים ונכונים שעשינו בחיינו,

והוא לא היה מתרחש לולא הסכמנו להגמיש את התודעה, ולשים המון המון סימני שאלה במקום בו בדרך כלל יש סימני קריאה.

על ידי הגמשת התודעה ובעזרת פנקסי האפשור ומשפטי אפשור, הגשמתי המון דברים בחיים שלי.

לא בלי עבודה, אבל גם לא עם עבודה קשה מידי.

מה שעשיתי היה להבין מה אני רוצה, לייצר נתיבים תודעתיים, כלומר להגמיש את התודעה לשם.

חלק גדול מאוד מהדברים שפתחתי אליהם את התודעה קרו.

גם כאלה שלא האמנתי.

חלק כנראה לא קרו, אבל אני אפילו לא יודעת או זוכרת איזה, כי אני לא מתעסקת בזה, וזה היופי של הגמשת התודעה.

אנחנו לא חותרות אל נקודה, אנחנו פותחות אפשרויות.

.

וכעת, כי זה ההסכם הלא כתוב אך האהוב עליי ביני לבינכן, אלמד אתכן איך להגמיש את התודעה שלכן.

יש הרבה דרכים להגמיש תודעה, אבל אנחנו לא צריכות הרבה דרכים, אנחנו צריכות להכיר דרך שעובדת, וגם להשתמש בה.

לכן, אני מרכזת לכן כאן שלושה שלבים פשוטים מאוד,

שייפתחו לכן אפשרויות חדשות בכל נושא שמרגיש לכן תקוע.

.

לפני שאגש לדרכים עצמן, ועל מנת שהן יעבדו, חשוב לי שתבינו את המכניקה של התודעה שלנו.

התודעה שלנו מטבעה היא ייצור סקרן ומלא חדווה.

כשאנחנו ילדות, כל דבר מעניין אותנו, מסקרן אותנו, אנחנו מוכנות להיפתח לאפשרויות חדשות בכל אלפית שניה.

נכון, לכל אחת יש טבע מולד משלה והוא משפיע, אבל הגמישות התודעתית שלנו היא רחבה.

עם השנים, מסיבות של תרבות, חיברות, של הישרדות פיזית וחברתית, של רצון להשתייך ושל חברה מאוד הישגית ותוצאתית שאנחנו חלק ממנה,

מסיבות של שיח שכלי ופחות רגשי,

אנחנו לאט לאט מקשיחות את התודעה שלנו לקוביה יחסית נוקשה של מי אנחנו ומה אפשרי עבורנו.

ומהקוביה הזו, קשה לנו לצאת לחופשי.

אם ניקח רגע את הדוגמאות שנתתי בהתחלה, זה שההורים של גיא ושלי חיו כמעט כל שנותיהם גרם לנו לפרקים להרגיש טועים /חסרי אחריות/לא עומדים מאחורי הפעולות שלנו וכו, ולו לא היינו פורצים את הקוביה הזו, לא היינו עושים את הצעד של מעבר הדירה שכל כך היטיב איתנו.

לו אני הייתי עושה עבודה תודעתית משמעותית יותר מזו שעשיתי כשהתחלתי עם קלפי "אפשרויות נפתחות", אולי הייתי יוצאת איתם לסטימצקי ולצומת ספרים מיד עם הוצאתם לאור, ולא מחכה ל"אישור" של אלפי לקוחות לפני שהיה לי את האומץ לזה.

ובואי נעבור אליך: מה הדבר שאת עשית רק עד אל קצה גבול הקוביה שלך? ומה היית עושה בלי הקוביה הזו?

.

בסופו של יום, רובינו מבינות שאנחנו בתוך קוביה, ולכן אנחנו מנסות לצאת ממנה בנחישות:

אנחנו מתחילות לדבר לעצמנו עם סימני קריאה, ועם נקודות בסוך משפט.

אנחנו מבטיחות לעצמנו הבטחות, וכועסות על עצמנו כשאנחנו לא מצליחות לעמוד בהן (רובן של ההבטחות לעצמנו נדון לכשלון).

אנחנו מאוד מאוד לינאריות - כלומר, פועלות בקו ישר קדימה, או לפחות מנסות,

ופחות עובדות על מירוק החלונות של עצמנו, כדי שאפשרויות חדשות ייכנסו לחיים שלנו - עכשיו.


אהובות שלי, כל הכתוב כאן אינן האשמות, אנחנו כולנו כאן באותה סירה.

אבל - חשוב לי מאוד שתשימו לב ותיפתחו לאפשרות שבכל רגע נתון, יש אינספור אפשרויות שפתוחות בפנינו.

יש המון המון דברים שאת יכולה לעשות ברגע זה, ואת רק לא מודעת לזה או לא מרגישה את זה או לא נפתחת לזה.

לטעמי,

פתיחת אפשרויות חדשות עבור עצמנו היא מהמתנות הטובות והמתוקות ביותר שלנו עבור עצמנו.

הייקום הוא מקום דינמי ורוטט, הנשמה שלנו היא ייצור סקרן וחי, אנחנו מטבענו יצורים עם תשוקה לחיים,

כך שללמוד לשחרר את התודעה שלנו, ולאפשר לעצמנו יותר חופש ואפשרויות נוספות בתחומים בהם אנחנו לא מרוצות מהחיים שלנו, זה בעיניי לימוד בסיסי מאוד.

.

3 שלבים להגמשה ולשחרור התודעה שלכן:

כדי להבין וממש לתרגל תוך כדי לימוד,

אני מציעה שתנסחו לעצמכן משפט שמייצג את המצב הנוכחי בתחום אותו אתן רוצות לשפר.

כתבו לעצמכן אותו, והצטרפו אליי להסבר.


שלב 1 - ניסוח משפט שמייצג את המצב הנוכחי בתחום אותו תרצו לשפר.

שלב 2 - זה שלב מוזר, אבל אתן מכירות אותי כבר מספיק זמן כדי לבטוח בי גם בדברים מוזרים: עצמו עיניים, דמיינו אתכן מסתכלות על המשפט הזה, ופשוט התחילו לנשוף אליו אוויר בעדינות רבה.

כן כן, ממש לעשות על המצב הזה פווווווו, כמה כאלה, ארוכים ועדינים, בלי ציפיות.

(הסבר - מצבים שמהם אנחנו לא מרוצות בחיינו הם מצבים בעלי דחיסות אנרגטית מאוד מאוד דחוסה וצפופה. ככל שחומר יותר דחוס, כך יש שם פחות מקום לאוויר, פחות מקום לאפשרויות חדשות. לדמיון שלנו יש כל כך הרבה כח, בין השאר יש לו כח רב בלשנות את ההתייחסות שלנו למציאות חיינו, וכתוצר ישיר גם את מציאות חיינו)

השקיעו בשלב הזה דקה או שתיים, ושימו לב לאט לאט איך הדחיסות משתנה.

כעת ניתן להמשיך לשלב הבא - כתיבת משפטי אפשור.

שלב 3 - כתיבת משפטי אפשור

משפטי אפשור הם משפטים פותחי תודעה. רובכן מכירות אותם מהפנקסים הסגולים והצהובים שיש לכן בבית (מי שלא מכירה את הפנקסים קראו כאן),

ומה שהם עושים זה מגמישים את התודעה שלנו בקלות רבה בנושא שחשוב לנו.

תבנית משפט אפשור היא:

"מה אפשרי עבורי כאשר _______________?"


זה משפט פשוט, אבל יש הרבה תחכום באופן בו הוא עובד על התודעה שלנו.

יש בו גם 2 אלמנטים קריטיים וכביכול מנוגדים:

הראשון, הוא ההדמייה החיובית. לדוגמא, אם אני רוצה לאפשר לעצמי יותר שפע כלכלי בחיים, ואני שואלת: מה אפשרי עבורי כשאני מכניסה שפע כלכלי אל חיי?

אז אוטומטית אני כבר אומרת לעצמי את המשפט הזה, התודעה שלי מתחילה להתיידד עם סוג התוכן הזה.

רק ש,

להבדיל ממנטרה, נניח: "שפע כלכלי זמין בחיי" שעשלולה לעורר התנגדות פנימית בתוכי שתגיד לי דברים כמו: מה נראה לך, מה הסיכוי, שום שפע ושום נעליים,

כאשר המשפט מנוסח כשאלה,

מנגנוני ההגנה הפנימיים יכולים לנוח.

כולה שאלתי.

לא אמרתי שום דבר שמנוגד למציאות, החיצונית או הפנימית.

וזה חברות יקרות שלי,

דבר גדול.

הרבה מהדברים שאנחנו אומרות לעצמנו ולא עובדים לנו,

הם פשוט בגלל שמשהו בתוכנו מתנגד אליהם.

עם סימני השאלה ובניסוח הנכון, ההתנגדות מתמוססת, או לא עולה מלכתחילה, והתודעה שלנו מתחילה להתייד עם תוכן המשפט, ובכך מתחילה להיווצר האפשרות שהמשפט הזה יתקיים בחיי הלכה למעשה.

זה באמת נפלא.

מעבר לכך, בעצם השאלה "מה אפשרי עבורי כאשר", אני שולחת את התודעה שלי למסע גישוש וחיפוש בכיוונים שאני רוצה שהיא תיגש אליהם.

כלומר, בעצם שאלתי את התודעה שלי, מה אפשרי עבורי כאשר משהו יקרה, והיא, במקום להיסגר לנוכח זה שאני אומרת לה משהו לא נכון,

עושה את הפעולה ההפוכה, וממש מחפשת ומגששת: איך זה מרגיש להיות שם?

לדוגמא,

אם אני כותבת משפט כמו : "מה אפשרי עבורי כאשר אני מרשה לעצמי להעז?", התודעה שלי הולכת באופן אוטומטי לחפש את האיכויות האלה.

בפועל, ברגע האמת, במציאות, התודעה שלי ממש תידבק באופן טבעי לאפשרויות הללו, כי היא כבר מכירה את הנתיב הזה.

.

את משפטי האפשור אתן שואלות מבלי לחכות לתשובה.

פשוט שואלות, ומשאירות את השאלה תלויה בחלל האוויר. בשיא הפשטות.

סמכו על התודעה שלכן, היא כבר תעשה את העבודה.

.

אם אתן רוצות קצת רעיונות או השראה, שמתי לכן כאן המון משפטי דוגמא.

.

לסיכום,

לעבוד על הגמשת התודעה שלנו זה בסופו של דבר מאוד מאוד פשוט.

אני מקווה שנתתי לכן מושג, ותיאבון להתנסות ולחוות, ולהרגיש את החופש המתוק הזה שמשפטי אפשור נותנים לנו בחיים.

.

מי שרוצה לתרגל את זה יותר לעומק, יש לכן שתי אפשרויות:

אפשרות ראשונה היא לרכוש לעצמכן את פנקסי האפשור, יש להם אלפי לקוחות שעובדות איתם ואתן מוזמנות להצטרף.

ויותר מזה,

והכי מרגש בעולם כולו,

אתן מוזמנות אליי לסדנת תודעה מאפשרת, בה אלמד אתכן לעומק את מה שהסברתי כאן ועוד הרבה יותר,

אתרגל איתכן כתיבה של משפטי אפשור, ואפילו נעשה ביחד עבודה אנרגטית שתעזור לכן עם זה עוד יותר.

הסדנא אצלי בבית בטבעון, כך שהמקומות מוגבלים כמובן. טבעון היא שעה וקצת מתל אביב.

אני מאוד אשמח אם תבחרו לבוא ולהיפגש באמיתי :)

חיבוק גדול

כתבו לי מה חשבתן על הפוסט,

טלי.

9 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

מפת הדרכים לשיקום רגשי רוחני

היי אהובות, המתנתי זמן רב עד שיהיה לי משהו בעל ערך לכתוב לכן. מייל עומק משמעותי כזה, כמו בחיים שלפני. שמתי לב, שכל הכלים הוותיקים שלנו, נדרשים לבחינה מחדש, ואל לנו לגשת אליהם אוטומטית: האם הם עדיין רל

כולם חשבו שזה היה אומץ, אבל הם לא הבינו כלום

היי אהובות, הפוסט הזה ידבר קצת על בדידות, קצת על קונספטים, קצת על פתיחת אפשרויות, ובסופו מחכה לכן הזדמנות שהיא מתנה ענקית ממני אליכן - הקורס המלא של תודעה מאפשרת אונליין - שיש בו את כל הטכניקות הכי חז

איך השתחררתי מאשליית הגודל והצורה

היי אהובות, היום אני רוצה לספר לכן על חוויה מאוד עוצמתית שחוויתי סביב מפגש שהעברתי השבוע, של פירוק אשליית הגודל והצורה שכולנו סובלות ממנה כל הזמן. הפעם משהו בה היה כל כך מזוקק, ואני כל כך שמחה לשתף את

Comments


bottom of page