קלישאות של משברים והתפתחות רוחנית

היי חברות יקרות, כיף שאתן כאן. אני שמחה במייל הזה ומרגישה שהוא חשוב. היום נעמוד רגע על טיבן של קלישאות, ואחרי שנפרק את הציניות, ניגע במה זה אומר באמת: התפתחות רוחנית דרך משבר. מתחילות :) . כשטיילתי בהודו בפעם הראשונה, עם חברות, ידענו שלא משנה מה - למנאלי אנחנו לא מגיעות. למי שלא מכירה לעומק את הודו, מנאלי היא אחת מנקודות ההתיישבות של מה שאוהבים לקרוא לו שביל החומוס: מסלול קבוע וצר מאוד אותו עוברים כל המטיילים הישראלים, ונקודות ההתיישבות הן הנקודות בהן אנשים נשארים ימים, שבועות, וחודשים. מקומות בהם כל השלטים הם בעברית, וכל המוכרים במסעדות צועקים לך משפטים מסרטי בורקס ומגישים לך ג'חנון ביום שבת בבוקר עם ביצה שהגניבו במיוחד ויתנו לך בלחישה, כי בהרבה מקומות בהודו ביצים אסורות למאכל מטעמי דת. לפעמים זה נחמד, אבל לתחושתינו, מנאלי היתה מעין נקודת התיישבות שיאית במובן שאפילו לא רצינו להתקרב אליה. אגב, אני מאוד מאוד מבינה מה מושיב אותנו שם, חבורת אנשים ממדינה לחוצה ויקרה, רובם בוגרי שירות צבאי בו אתה חי כל היום בתוך מבצע צבאי, חוקים, מדים, ואתה מוגדר כרכוש צה"ל, אז מה הפלא שכל כך הרבה ישראלים יוצאים לטייל בעולם ומשתקעים בבועות שמחוץ לזמן? . מקום שכן רצינו מאוד להגיע אליו, היה חבל לדאק בצפון הודו, באזור קשמיר. אפרת חברה שלנו (זאת עם השלט נחת בבית, זוכרות?) סיפרה שמרגישים שם קרובות לאלוהים (וגם צדקה). רק שכדי לנסוע ללדאק, מסתבר שצריך לעבור ב... מנאלי. משם לוקחים ג'יפים שמסיעים אותך בטירוף חושים מוחלט בעמקים ומעל תהומות, היישר ללאדק, וזאת בתנאי שלא סגרו את הכביש בשל סיבות מזג אוויר. נסענו למנאלי. . ו....כמה המומות היינו לגלות שמנאלי היא פשוט מקום יפהפיה!! מדהים ביופיו ליתר דיוק! הרים מטריפים, עצי תפוחים לרוב, אווירה קסומה ונעימה, פשוט מקום מיוחד. נכון, היו שם גם את כל הסיבות שבגללן לא רצינו להיות שם, אבל המקום היה מרהיב. . באותו יום הבנתי משהו שהולך איתי מאז: קלישאות נהפכו לכאלה בגלל שהן מוצדקות. כל מה שהפך לקלישאה, הוא נכון מכדי שאנשים לא יעברו בו ודרכו שוב ושוב. על הדרך ובאותה ההזדמנות, הרבה קלישאות הפכו לחבוטות, וגרמו לנו להפנות אליהן עורף ואף לסלוד מהן. אבל, אם נבחר, מותר לנו למרק את אבק הקלישאה, ולחפש את האמת שמסתתרת מתחתיו. . ואחרי כל ההקדמה הזו, אני מחליטה בהחלט נוח לדבר איתכן על התפתחות רוחנית מתוך משבר ;) כן נו, כל הקלישאות: כל הלימונדה והלימונים, כל המשבר כצמיחה, כולם הם מבחינתי מנאלי יפהפיה שהנטייה הישראלית לעומס חנקו מתוכן את האוויר. ובגלל זה, אני רוצה שניגש להתפתחות רוחנית מתוך משבר ממקום של התפתחות רוחנית, אפילו ממקום כמעט פיזיקלי. אבל זה לא יהיה מסובך, כי אנחנו אלופות, גם בדברים בהם גרמו לנו להרגיש שאנחנו לא. אז יאללה. . כשאנחנו חוות משבר, בין אם מאירועים פנימיים או בין עם מאירועים חיצוניים, זה מרגיש כאילו כל הקיים נשבר. אמנם בפועל זה כמעט אף פעם לא נכון, יש המון דברים שנשארים, אבל מה שנשבר צובע הכל. אומרים שמשבר זו הזדמנות, מכיוון שמה שקורה במשבר זה שכל החלקים שבנינו לאורך השנים, כשהיינו צעירות יותר, אולי מפותחות פחות, מתנפצים, ויש לנו הזדמנות לבנות משהו חדש, שמבוסס על מי שאנחנו היום. זה כמו לבחור בן זוג בגיל 20 כשאת עדיין לא מכירה את עצמך ויודעת מה חשוב לך, לעומת לבחור בן זוג בגיל 35 כשאת אדם יחסית מגובש. אני לא אומרת מה טוב יותר או פחות, אלא מראה את ההבדלים. . הבעיה היא שאף אחת לא רוצה שיישבר לה :/ ויתרה מזאת, אף אחת, בדגש על אף אחת, לא רוצה שיישבר לה, ואז אנשים מבחוץ יבואו ויגידו לה: "זו הזדמנות". . את ההזדמנות שבתוך השבר מגלים לבד לבד, מוצאים אותה במחשכי הבפנים שלנו, במקום העמוק בתוכנו, בו יש בינינו לבין הרוח חיבור עמוק עמוק, ששום דבר לא יכול לגעת בו. . כשאנחנו מסתכלות על התפתחות רוחנית, האופי והאיכויות של משבר מעמיקים מאוד. אני לא מאחלת לכן משבר, אני לא מאחלת לי משבר, אבל אנחנו יודעות שהם מגיעים, ואנחנו רוצות לתת לעצמנו נקודת מבט שתשרת אותנו, גם במשברונים הקטנים. . ולכן, אלו הנקודות שאני מציעה לכן להביט בהן מהזווית של ההתפתחות הרוחנית כשאתן בוחנות משבר שאתן מתמודדות איתו. כל נקודה כן היא מתנה, אבל זכרו ... היא איננה מתנה שאפשר לתת בכח, אלא רק מתנה שאפשר לבחור לקחת. אי אפשר להכריח אף אחת להתפתח רוחנית מתוך משבר, ויתרה מזאת, גם אנחנו בעצמנו לא תמיד נבחר להביט כך על משבר, וזו זכותנו המלאה. הנה המתנות שמשבר עשוי להעניק לנו: 1. העמקת החיבור ללא תמורה. התפתחו רוחנית היא דרך שהתגמולים בה מגיעים באופן לא צפוי. לא זו בלבד, אלא שכשאנחנו בוחרות תגמול שאנחנו רוצות, "יודעות" אותו ומכוונות אליו, לייקום החמוד יש נטייה להזכיר לנו שאנחנו לא כותבות את כל הסיפור. כשאתן בזמן משבר, ואין לכן שום מושג ירוק איך תצאו ממנו, דווקא אז, נפתח ערוץ הקשבה עדין עדין בינכן לבין הייקום, ואתן יכולות לשקול לשים את אמונכן דווקא שם, בנקודה הכי לא וודאית שיש. יש שם עוצמות אחרות לגמרי. 2. שאפל של כל המערכות ורענון מחדש של כל הישן שנושר לו, התרחקות בין החלקיקים. כשהמשבר מטלטל את הכל, הוא גם מטלטל את כל שכבות הידיעה והאישיות שעטינו על עצמנו והתעטפנו בהן לאורך השנים. החלקיקים שמהם אנחנו מורכבות, שאנחנו מקפידות להחזיק דחוסים ומיוצבים כדי להרגיש שליטה ושאנחנו יודעות בדיוק מי אנחנו ואיפה אנחנו חיות, לפתע מתחילים לנוע, וכשיש תזוזות, יש מקום לדברים חדשים שייכנסו. אף אחת לא מזמינה משבר, כאב, פחד ועצב הם בלתי נסבלים ברמת החווייה האנושית, על אחת כמה וכמה שמדובר בכאבים גדולים, על אחת כמה וכמה שמערערים את עולמנו. זה שלא רצינו אותם ושהם גרועים ביותר, לא אומר שאין להם משהו טוב לתת לנו. זה לא אומר שעצמיות חדשה ומפותחת יותר לא מחכה לנו אחרי. 3. הזדמנות לעבור ללמידה מסוג אחר בפורמט חדש לגמרי ממה שהיה עד כה. בזמן שגרה אנחנו לא מחליפות יותר מידי דיסקטים. וגם אם אנחנו כן מחליפות, אנחנו לרוב שומרות על אותו סגנון מוסיקלי, אותו סגנון קולנועי של התמודדויות, של דפוסים דומים, סביב אותו שיעור רוחני. משברים שגורמים לנו למצוא משהו עמוק בתוכנו שלא היה נגיש לנו קודם, לוקחים אותנו הרבה פעמים לספירות אחרות בספירלת ההתפתחות שלנו. זה לא הכי קל להסביר אבל אני בטוחה שחלקגן תבינו: ספירלת ההתפתחות בנויה שכבות שכבות, כל שכבה עוסקת בשיעור משמעותי, והרבה פעמים אחרי משבר רציני אנחנו גם נעבור לעבוד על עוד שיעור, בשאיפה קל יותר. אני לא בטוחה לומר את זה, אבל אני חושבת שההקלה בהמשך מאוד תלויה בעד כמה אנחנו מקיימות את הסעיפים הקודמים או הבאים. 4. מעבר לתודעת לב על פני תודעת ראש. אנחנו עובדות עם הראש, כמעט כל הזמן. המציאות מחייבת אותנו. אבל, ברגעים של משבר, הלב כל כך גואה, ומתחיל לתפוס את קדמת הבמה. הראש לא עוצר, אבל הלב מתחיל לתת לו פייט רציני! מאחר ועבודת התפתחות רוחנית היא תמיד שילוב של מודעות והתבוננות עם עבודה רגשית משמעותית, יש לנו, בלי שרצינו ובלי שביקשנו, בינגו של התפתחות רוחנית, ואנחנו על נתיב מהיר, כי הלב עובד חזק. ההמלצה שלי והבקשה שלי, לא לכבות אותו - כל מה שהוא מרגיש אנחנו נותנות לו להרגיש. זה לא לחינם, הוא מעבד לעומק דברים שכבר שוכבים בתוכו המון המון זמן. 5. הכרה והודייה בקיים. הטבע שלנו הוא להביט בחצי הכוס הריקה, אין מה לעשות. אנחנו מתרגלות הכרת הטוב וזה נהדר, אבל היומיום מושך לראות מה חסר ומה לשפר. פעמים רבות בזמן משבר, הטוב שכן קיים נהיה בולט יותר ופחות מובן מאליו. מאחר והכרת הטוב הוא בפני עצמו אחד התרגולים הרוחניים המצויינים, אז גם פה, בלי לרצות והלוואי שהיה בלי המשבר, הרווחנו משהו חשוב. . לפני סיום, אני רוצה לומר לכן משהו: אתן אלופות אמיתיות. בחיי. לא כל אחת מגיעה לסוף מיילים כאלה. הם לא הכי קלים לעיכול, הם מעמתים אותנו, הם דורשים מאיתנו לראות מנקודת מבט גבוהה יותר, את יודעת כמה זה לא מובן מאליו? את יודעת כמה הרבה אנשים לא מגיעים לאזורי ההתבוננות האלה? אז שאפו אמיתי אמיתי אמיתי ממני, ותודה על השותפות בדרך. . סדנאות תודעה מאפשרת: מי שהולכת איתי כאן דרך במיילים האלה, אני ממש ממש מפצירה בכן להצטרף אליי לאחת מסדנאות תודעה מאפשרת. זו סדנא נהדרת שבקלות רבה עושה ומאפשרת שינוי כל כך גדול! בתור מי שיודעת לעבוד דרך כאב וקושי, אני יודעת כמה חשוב גם לפתוח אפשרויות ואני אישית את הקפיצות הכי גדולות שלי עשיתי עם הטכניקות שאני מלמדת בסדנא הזו. היא סדנא כייפית, פרקטית בטירוף, אתן יוצאות עם חוברת לימוד ועם חוברת תרגול כדי שלא תשאירו אצלי את כל התובנות שלכן, ומה שקרה בה בינתיים היו דברים פשוט מופלאים. אני לא אובייקטיבית ואני חלילה לא מתכוונת להלחיץ כי לא לשם כך התכנסנו במיילים האלה, אבל מבחינתי היא סדנת חובה שאני ממש ממש הייתי רוצה שכל מי שהולכת איתי דרך תחווה, יש דברים שאני לא יכולה להעביר במייל וזה אחד מהם. גם למי שחוששת מהנסיעה, אני ממליצה לכן לשקול לבוא לסדנאות בטבעון גם אם זה רחוק לכן, מכיוון שעצם הנסיעה וההתרחקות עובדת טוב מאוד להרחבת האפשרויות שאנחנו מתרגלות שם. הנה פוסט הסבר על מהות העניין של תודעה מאפשרת, שאני מאמינה שיתרום לכן, והנה ההרשמה לתודעה מאפשרת.

מחכה לכן מאוד. אוהבת אתכן, תודה על כל תגובה, בכתב (הכי כיף) או בלב, טלי.