top of page

שיטת המטומטמת

היי ושבת שלום,

לפני כמה ימים נזכרתי בשיטה שהמצאתי כשהייתי רווקה.

הרווקות היתה לי מאוד קשה. היא התיישבה לי בול (אלא מה) על השיעור הרוחני,

וכאבה לי כמו פצע מודלק. כמה שהייתי חזקה, ועוצמתית ופמיניסטית והסתדרתי מעולה בלי אף גבר,

הכוחות (החברתיים, רגשיים, בין דוריים, פנימיים, מה שתרצו..) היו חזקים ממני והקשו עלי מאוד.

הם בעיקר הקשו עליי להיות נינוחה ולהנות, כי היה הרבה ממה להנות:

גרתי במרכז תל אביב ליד הבימה בדירה מהממת,

היו לי חברות טובות שגרו לידי, והיו לי כל הסיבות להאמין שהאביר על הסוס הלבן (או בסיאט הכסופה במקרה שלי בסוף) יגיע. אבל לא הרגשתי כך,

ובמסגרת שלל טקטיקות שנקטתי בהן, המצאתי לי שיטה.

היא עבדה כל כך טוב, ואני לא מתביישת לומר שאני עדיין משתמשת בה, ואולי מהיום גם אתן.


להלן, שיטת המטומטמת.

(הערת ביניים: היום אני כל כך רכה ואוהבת את עצמי, שאפילו לכתוב את המילה הזו קשה לי, אבל נו , בכל זאת)

שיטת המטומטמת אומרת את הדבר הבא:

כשאני רוצה שמשהו יקרה, או ליתר דיוק, מפחדת נורא שמשהו לא יקרה,

אני פשוט בוחרת להיות "מטומטמת" ולהאמין שהוא בטוח יקרה. למה מטומטמת?

כי הרבה פעמים, הקושי להאמין במשהו טוב שעתיד לקרות, נובע מהחשש לצאת.. נו.. מטומטמת.. חולמת... הוזה.. בשיטת המטומטמת הרווחתי כמה דברים: 1. להרבה רגעים באמת האמנתי והיה לי ממש טוב.