מה יעזור לנו לעבוד נכון ונעים עם התודעה שלנו?
"היום אני משמיעה את הקול שלי בלי לוותר עליי"
"היום אני קשובה לעצמי"
"היום אני מנהלת את הזמן שלי ביעילות"
"היום אני רגועה עם הילדים שלי"
"היום אני מחוברת לעצמי"
"היום אני לא מתעסקת ב..."
"היום אני מצליחה לעשות את..."
כמה עשרות, מאות, ואפילו אלפי פעמים אמרנו לעצמנו משהו בנחישות,
הודענו לעצמנו, "סגרנו" עם עצמנו, הנחינו את עצמנו.
או אפילו סיכמנו עם עצמנו,
וזה לא עבד לנו.
הנחישות של רגע האמירה התפוגגה והפכה לחמיצות של חוסר היכולת ליישם.
אבל מדוע זה כך? למה אמירה ברורה בכוונה מלאה לא מחזיקה מים? למה במקום להרגיש טוב אחרי הדיבור החיובי והצהרת הכוונות העצמית,
אנחנו מרגישות ריקות וחסרות אונים?
זה ממש לא קשור לאופי חלש או חזק, או לעקביות או לעמידה במילה שלנו.
זה עניין של תודעה.
שכחנו שהתודעה שלנו
מטבעה היא משוחררת ומלאת חדווה.
היא לא אוהבת הוראות והנחיות.
כל מי שעברה כבר דרך בחיבור לעצמה,
יודעת:
בכח,
זה פשוט לא עובד.
וכל מי שהחיבור לעצמה חשוב לה,
יודעת ואולי שכחה:
אולי שכחנו שכשאנחנו מחוברות לעצמנו הכל זורם, הכל עובד והכל קל.
שכחנו שתודעה שלנו רוצה לשתף איתנו פעולה ולעזור לנו להגשים את המאווים שלנו,
ואולי לא שמנו לב,
כשאנחנו קשוחות עם עצמנו,
נותנות לעצמנו הוראות,
משננות לעצמנו מנטרות בנוקשות,
זה לרוב לא עובד.
למעשה, משהו הגיוני בזה שזה לא עובד.
אנחנו לא מחפשות תודעה צייתנית, אלא מחפשות תודעה פועמת.
כשאנחנו מדברות אל עצמנו באמצעות "הוראות" במקום לשוחח ולהסתקרן, אנחנו מערימות על עצמנו שני מכשולים:
מכשול ראשון - אנחנו מייצרות שיח פנימי נוקשה של פקודות ושל הוראות שלא מעודד תדר פותח אפשרויות.
מכשול שני - משהו בתוכנו, גם אם אנחנו לא מודעות לזה, יודע שההנחייה הזו לא תעבוד. היא לא תחזיק מים. מתישהו זה יעבור.
שאם אני אגיד לעצמי ש:
אני משחררת את הכעס!
אני אוהבת את עצמי כמו שאני!
אני פתוחה לרעיונות חדשים!
התחושה שתקנן בתוכי היא של אופטימיות מהולה בטיפה אחת של חשש שזה לא יעבוד.
ואתן יודעות מה?
החשש הזה מוצדק!
כי כשאנחנו מתייחסות לעצמנו כמו אל מכונות של תפוקה,
זה לא עובד לנו.
מה שהתודעה שלנו מבקשת מאיתנו הוא משהו אחר לגמרי.
התודעה שלנו רוצה לחקור בעצמה את האפשרויות שלה.
היא לא רוצה פקודות.
נעים מאוד,
שמי טלי ויטנברג ואני היוצרת של הפנקסים "100 ימים של אפשרויות נפתחות" ושל ערכת הקלפים "אפשרויות נפתחות".
במהלך השנים בהן ליוויתי מאות נשים,
כאבתי לראות את התסכול שנובע משיח פנימי רפיטטיבי ומצווה.
לעומת זאת, התרגשתי לראות מה קורה כאשר שאנחנו שואלות את התודעה מה אפשרי עבורה,
במקום לתת לה הנחיות.
שוב ושוב ראיתי איך תודעה חופשית מייצרת שינויים פנימיים בקלות ובנועם.
מה הם משפטי אפשור ואיך הם יכניסו לך אוויר לחיים?
התודעה שלנו מטבעה היא ייצור סקרן, חקרן, חופשי ומלא חדווה!
כשאנחנו שואלות את התודעה שלנו מה אפשרי עבורה כאשר היא פועלת בהקשבה עצמית,
או כשאני שואלת את עצמי:
"מה אפשרי עבורי כשאני מאפשרת לעצמי לנשום עם הפחד?",
"מה אפשרי עבורי כאשר אני נוהגת בעצמי בעדינות?",
התודעה שלנו,
החכמה והחרוצה,
מיד מתגייסת בשמחה למצוא עבורנו את התשובות.
משפטים עם נקודה בסוף מגיעים מתוך ראייה צרה של המיינד שלנו ומשאירים אותנו באזור הצר ממנו התחלנו.
משפטי אפשור לעומתם,
הם משפטים פותחי תדר,
מרחיבי אפשרויות ומרחיבי לב,
שמגייסים את התודעה שלנו למצוא את כל הנתיבים לממש את מה שביקשנו לאפשר.
יש מי שקוראים לזה קסם,
אבל דעו לכן - זו היא פשוט טכניקה יותר חכמה.
יותר חכמה מאיך שלימדו אותנו לחשוב,
ויותר חכמה מאיך שלימדו אותנו לדבר אל עצמנו,
ויותר חכמה מאיך שלימדו אותנו להגשים את הרצונות הפנימיים שלנו.
פנקסי אפשרויות נפתחות כוללים 100 משפטים בתבנית הייחודית של משפטי אפשור,
ופועלים כדי לאפשר לנו חופש תודעתי פנימי.
לדוגמא.
חשבו בעצמכן, ואפילו נסו.
מה ההבדל בין להגיד לעצמי:
אני חייבת לפעול בנושא הזה! (משפט שיח פנימי קלאסי)
לבין:
"מה אפשרי עבורי כאשר אני פועלת בפשטות ובחופשיות?"
ההבדל הוא עצום.
במשפט הראשון, האומר, המנחה, היודע, יש לנו שתי אפשרויות: להצליח או להיכשל.
וכאילו החיים שלנו לא מלאים גם כך במדידות פנימיות וחיצוניות (כמה הספקתי, לאן הגעתי, כמה נכון פעלתי, כמה הרווחתי, כמה אכלתי, כמה נכחתי, כמה הקשבתי ועוד ועוד),
אנחנו מוסיפות לעצמנו עוד מדידה- משפט שמבקש מאיתנו להצליח בפעולה מסויימת.
במשפט השני לעומת זאת,
אנחנו יוצאות לחקירה,
אנחנו פותחות את הערוצים,
אנחנו מאפשרות לתודעה שלנו, שהיא כל כך חכמה ומלאה בכל הידע שיש בתוכנו,
למצוא בעצמה את התשובה,
אנחנו מאפשרות לעצמנו לנכוח במרחב השאלה, וזה הבדל כל כך גדול מלנכוח במרחב המשימה!
אפשר לנשום שם,
אפשר להיות שם,
אפשר לפגוש את עצמנו במלואנו,
וכמובן, שהתוצאות הגשמיות פועלות באופן תואם,
ואנחנו בסופו של דבר,
משיגות הרבה יותר.