איך השתחררתי מאשליית הגודל והצורה

היי אהובות,

היום אני רוצה לספר לכן על חוויה מאוד עוצמתית שחוויתי סביב מפגש שהעברתי השבוע,

של פירוק אשליית הגודל והצורה שכולנו סובלות ממנה כל הזמן.

הפעם משהו בה היה כל כך מזוקק,

ואני כל כך שמחה לשתף אתכן בזה.

מתחילות :)

.

אז אמנם אשליית הגודל והשחרור ממנה הגיעו לשיא עבורי השבוע,

אבל הכל התחיל הרבה הרבה קודם,

ואני כבר סקרנית מה אתן תגלו על עצמכן בעקבות השיתוף שלי.

.

אני חושבת שזה היה בדצמבר 2022 שהחלטתי לראשונה לפתוח את ביתי לסדנאות.

שנים נמנעתי מזה מהמון סיבות,

חלקן כספיות,

אבל הגדולה שבהן היא החשש מאינטימיות.

חששתי שייכנסו אליי הביתה, הרגשתי שזה מלחיץ אותי.

לא הצלחתי להרגיש את התדר העמוק של האהבה שמחכה שם לי ולמי שתגיע, ואפילו הרגשתי מאויימת.

אבל, מאחר וידעתי שזו לא האמת,

החלטתי לחכות לרגע המתאים, שבו זה ירגיש כמו הדבר הנכון, והרגע הזה באמת הגיע כשהחלטתי לפתוח את ביתי ואת ליבי לסדנאות תודעה מאפשרת.

היתה לי הרגשה שהידע הזה, שעבורי הוא מובן מאליו ואני חיה אותו,

ומשנה לי את החיים והופך אותם בכל פעם מחדש כל כך לטובה,

הוא לא פחות חשוב מהידע שהתמקדתי בו עד אז של שיעורים רוחניים,

ושכדאי שאעביר אותו הלאה.

.

את מה שקרה אחר כך לא צפיתי.

.

אני עובדת כבר שנים בתחום הזה,

כל כך הרבה פעמים שאלו אותי מתי אני אפתח משהו..

ו- אף אחת לא נרשמה.

אחרי ארבעה ימים נרשמה מישהי אחת.

ולאט לאט, בטפטופים, עוד קצת.

.

תכננתי 15 מקומות, התחלתי עם 5 אולי.

התבאסתי.

שאלתי את עצמי מה זה אומר.

כעסתי על עצמי על היוהרה שחשבתי שאפתח את הבית וכל העולם יקפוץ על ההזדמנות.

חשבתי לבטל הכל.

.

אבל אז קרה לי דבר נפלא, והוא שנזכרתי באשליית הגודל והצורה.

אשליית הגודל והצורה אומרת את הדבר הבא:

הגודל והצורה לא חשובים, חשובה המהות,

ויתרה מזו, כאשר המהות חסרה,

ונתלית בגודל ובצורה,

הגודל והצורה בעצמם נפגעים.

(אגב זה חלק מהתשתית התיאורטית של "תודעה מאפשרת".

.

לדוגמא,

אני רוצה בעל חתיך וגבוה (גודל וצורה). ההיאחזות שלי בבעל שאני רוצה לא חשובה, כי מה זה משנה אם הוא יהיה חתיך וגבוה אם הוא לא יעניין אותי?

או לא ייגע בי נעים?

או שאני לא ארגיש איתו בית?

ואז, ההתמקדות בגודל ובצורה משכיחות את המהות,

וכך הרבה פעמים גם הגודל והצורה לא יזדמנו לחיי,

כי אני מחפשת קליפות,

ואילו הכוחות המגנטיים שלנו פועלים על בסיס מהות ועל בסיס רגש,

לכן לא יגיע דבר.

.

ובאותו הזמן החלטתי שאני בסדנאות תודעה מאפשרת מפסיקה להתעסק בגודל ובצורה (כמה משתתפות יגיעו + מה יהיה גובה ההכנסה מהסדנאות הללו) ומתרכזת רק

רק

רק במהות!

במהות היפה הזו של תודעה מאפשרת, במהות היפה של לפגוש נשים ולבבות ונשמות,

ובזכות הבל תיתואר לקבל עוד ועוד שיתופים על שינויים משמעותיים מטריפים שקורים בזכות רק 4 שעות של מפגש.

.

ואני חושבת שחלקכן יודע מה קרה אז:

ראשית, עברתי ממש ממש ממש להנות, ככ ככ נהניתי.

מכל שלב בתהליך.

ושנית - הסדנאות התמלאו בנרשמות מדוייקות מאין כמותן, במהרה, בכמויות והן היו מלאות חודשים קדימה.

אני סמוכה ובטוחה שזה לא היה קורה בלי הבחירה החזקה של להניח בצד את הגודל ואת הצורה, ולעבור למהות.

.

ואז הגיע מפגש "היפתחות".

הסיבה שהחלטתי לעשות אותו היא שאני מפסיקה להעביר את סדנאות תודעה מאפשרת, והסדנאות מעכשיו יהיו מיועדות רק לבוגרות.

אני העברתי אותן שנה שלמה ואני רוצה להתקדם עם המשתתפות המדהימות (!) שלי לשלב הבא, היותר עמוק ויותר רוחני.

חשבתי איך אני אצליח בכל זאת לעשות איזה סיכום של סדנאות תודעה מאפשרת לכל מי שלא הספיקה להגיע,

והתחלתי לייצר כזה קיט לפתיחת אפשרויות.

אבל משהו שם לא הרגיש לי בבטן,

ואפילו שהוא כבר היה מוכן והיה ממש חמוד גזנתי אותו (אגב זה קורה לי הרבה ואין לי בעיה עם זה, זה חלק מתהליך של להוציא משהו טוב).

מתישהו הייתי גם חולה, וסוג של שחררתי את כל הסיפור הזה.

יאללה נמשיך לסדנאות בוגרות ונשחרר אמרתי לעצמי.

מי שבאה באה ומי שלא לא, והכל בסדר.

.

אבל אז, באיזשהו רגע, חשבתי לעצמי מעין מחשבה ששימחה אותי, שאני יכולה לעשות מפגש לייב,

לכל מי שלא הצליחה להגיע לסדנאות.

למי שהיה לה יקר,

היה לה רחוק בטבעון,

לא הסתדרו לה התאריכים,

לא היתה בטוחה שזה שווה לה את ההשקעה,

ושאני יכולה בשעה וחצי לתת ערך משמעותי של הדבר הזה שנקרא תודעה מאפשרת.

אפילו

אפילו

אפילו

חשבתי לעצמי (אולי זה יומרני),

שאפשר להגיע רק מהמפגש הזה למגה מגה מגה שינוי בנושא הכי מרגיז בחיים.

אז בקיצור - עפתי.

תמחרתי את המפגש ממש ממש נמוך,

רציתי שתקציב לא יהיה שיקול, ויצאתי לדרך עם לפרסם אותו.

.

בגלל שהוא היה חד פעמי, וידעתי שלא יהיו עוד,

ניסיתי ממש להלהיב עליו בכל דרך,

להגיד כמה הוא יהיה עוצמתי,

כמה אסור לפספס אותו.

.

זו היתה אמת.

באמת חשבתי כך, בעיקר ככל שהתקדמתי בהכנה שלו ובבנייה שלו (היה לי אתגר להכניס מה שאני עושה בסדנא מאוד אינטימית ואישית של 4 שעות עם 10 משתתפות למפגש זום עם למעלה ממאה משתתפות אבל הרגשתי שהצלחתי.)

.

אבל --

לאט לאט לאט,

אשליית הגודל והצורה לפתו אותי!

פתאום שמתי לב שאני ממש ממש גאה בכך שנרשמו יחסית המון משתתפות (למעלה מ170, בשבילי זה הרבה),

פתאום שמתי לב שאני "צועקת את זה חזק מידי", מרוב רצון שיבואו.

נכון שזה היה מכוונה טהורה,

אבל המהות ברחה לי בין האצבעות!!!

אגב, לטעמי כמעט תמיד איבוד המהות הוא ממש לא קשור לכוונות לא טובות,

ולקח לי המון זמן ללמוד את זה.

.

שיא השיאים של ההיתפסות לאשליית הגודל והצורה היה ביום האירוע (לפני כמה ימים),

מצאתי את עצמי עוסקת בזה שאני הולכת להעביר מפגש לככ הרבה משתתפות,

וממש ממש דאגתי שיש כל כך הרבה משתתפות.

.

הבעיה היתה שלא דאגתי להן (או לכן אהובות יקרות למי שהיתה), אלא...

דאגתי לעצמי.

לאגו שלי.

פחדתי שיגידו שהבטחתי שיהיה מדהים ובסוף יהיה משעמם.

פחדתי שלא אעמוד בציפיות,

פחדתי לאכזב.

פחדתי להיות פלופ, וזה אפשרי לגמרי, גם לי כמו לכולם אין מאה אחוזי הצלחה.

.

וזו היתה הנקודה שהבנתי, ששוב נפלתי לאשליית הגודל והצורה,

ושאני ככ שמחה ומאושרת להשתחרר ממנה.

איך השתחררתי?

הבנתי שאני מרשה לעצמי להיכשל במפגש הזה כשלון קולוסאלי, כי אין לי שליטה,

הבנתי שלא מזיז לי בעליל כמה משתתפות נרשמו ושאין פה שום עניין,

אלא שאני הולכת להעביר אותו מבחינתי גם עבור משתתפת אחת

יקרה

נפלאה

שעבורה כל הגורמים האפשריים התכנסו כדי שהמפגש הזה יקרה.

.

וכך עשיתי.

הסרתי כל גרם אכפתיות מעצמי, מאיך אני אצא, מאיך זה יעבוד.

ידעתי שאני שוחה בחומר וחיה אותו,

ידעתי שבניתי מפגש טוב וראוי, ושהשאר לא בשליטתי,

ופשוט התחברתי למהות בעוצמה,

בדיוק אותה מהות שהפכה את סדנאות תודעה מאפשרת למה שהן.

באתי לתת את הכי טוב שיש לי באותו רגע נתון - ותו לא.

.

מתוך החיבור הזה למהות, בנסיעה באוטו, הסתכלתי על השקיעה, היא היתה יפה,

וביקשתי סימן מהייקום.

אני לא עושה את זה הרבה.

אבל ביקשתי סימן, סימן שזה נכון.

סימן שהמפגש הזה באמת חשוב כמו שאני חושבת.

אף סימן לא הגיע, אבל זה היה לי בסדר,

הייתי שקטנה ועם לב חם.

אבל אז, עשר דקות לפני תחילת המפגש, קיבלתי סימן מדהים.

קיבלתי מייל עם שיתוף ממשתתפת מיוחדת מאוד של סדנא באפריל, שסיפרה לי שבעזרת הסדנא היא הפכה את הבלתי אפשרי לאפשרי.

חייכתי בעומקים, ואז נכנסתי למפגש.

.

זה הזמן שלך לחשוב, ובטח חשבת כבר קודם - איפה את נאחזת בצורה ובגודל ולא במהות?

מהי בכלל המהות, והאם בא לך לעבור אליה?

כתבי לי במייל חוזר זה מרתק.

.

סוף דבר -

כשסיימתי את המפגש,

אחרי שעתיים וארבעים במקום שעה וחצי (ולרוב אני ממש מקפידה על זמנים) ירדתי למטה, חדר העבודה שלי הוא בקומה השניה, וסימנתי לגיא מהמדרגות - סימן "וי" ענק.

עוד לא קיבלתי אף תגובה ולא ידעתי איך המפגש התקבל,

אבל ידעתי -

אני הבאתי מאה אחוז מהות,

ומילאתי את תפקידי בתור שליחה של "תודעה מאפשרת" בצורה הכי טובה שיכולה להיות.

.

מרגע סיום המפגש ועד היום קיבלתי קרוב למאה הודעות,(ואני מוקירה אתכן על זה ככ).

כמות שלא קיבלתי מעולם וערכתי גם שיעורים בפני 800 משתתפות בעבר,

הבנתי שהעוצמה של המהות עשתה את העבודה שלה,

שהצלחתי לתת לטעום את הדבר הזה.

איזה אושר!!!! השחרור מאשליית הצורה והגודל עבד!!

המפגש היה מפגש מבוא לקורס תודעה מאפשרת, הוא מומלץ בחום רב וההגעה אליו היא מכאן.

תודה אהובות שקראתן עד כאן,

תודה מיוחדת לכל מי שהיתה איתי בשיעור החי ושרדה איתי כמעט עד חצות,

אתן פשוט נהדרות.

הגיבו לי

אני ממש רוצה לקרוא אתכן.

חיבוק גדול

טלי