איך לנצל מחלה פיזית להתפתחות רוחנית

היי אהובות ותודה רבה שאתן כאן, זה אף פעם לא מובן מאליו. מאחר ואני בשעה טובה סוף סוף יוצאת ממחלה, יש לי את הכוחות ואת השמחה לשתף אתכן איך אני מתמודדת ומעבדת חולי פיזי, ואיך זה קשור להתפתחות הרוחנית שלי. אני לא יודעת אם זו השיטה הנכונה או אם זו שיטה טובה, אבל עבורי היא עובדת מדהים ולכן אני מגישה אותה גם לכן. מתחילות :) . בתור ילדה הייתי חולה המון. אני ממש זוכרת את עצמי מעלה חום, לרוב מפתחת גם דלקת גרון, הרבה פעמים גם הרפס. אמא שלי היתה הולכת לעבודה כרגיל, כי למזלה היתה את סבתא שלי שקפצה על ההזדמנות לטפל בי, לדאוג, להתפלל לאלוהים, לרוץ לרופאה, לקנות לי שוקו ולחמניה אחרי הרופאה, לעשות לי קומפרסים ובגדול ממש לפנק אותי. תמיד חשבתי שהיא כל כך היסטרית, אבל היום כשאני יודעת ששתי האחיות שלה מתו מדלקת ריאות בשואה, ואני כבר גדולה ויכולה להבין קצה של הבנה של מה זה, אני מסתכלת על זה אחורה בהרבה חמלה ואני מלאת הודייה על הטיפול המסור שלה. . היה לי ממש מגניב לספר לכן שמתוך כל העבודה שעשיתי אני היום כבר כמעט לא חולה, ושהגוף שלי מעבד דברים אחרת, אבל האמת היא שזה לא נכון. מבחינתי אני חולה יחסית הרבה, ממש כל כמה חודשים, אני בטוחה שזה יכול להשתנות אבל בינתיים זה המצב. אולי זה חוסר בשעות שינה, אולי צורך של המערכת שלי בריסטרטים שאני לא מסוגלת לתת לעצמי, או משהו אחר. אני לא יודעת וכרגע לא בוער לי להתעסק בזה. . מה שכן, כשאני כן חולה, אני מנצלת את זה ממש ממש ממש טוב להרבה עבודה פנימית, ובשורות הבאות אני אשתף אתכן במה אני עושה לפי סעיפים. חשוב לציין שאין באמור שום המלצה משום סוג, אישה הישר בעיניה תעשה. . סעיף ראשון - מנוחה מלאה. מבחינתי וככל שזה תלוי בי, אם הגוף אומר לי סטופ, אני אומרת לו "כן המפקד". ברגע שאני מרגישה לא טוב אני עוברת למצב מנוחה, וזאת בתנאי כמובן שיש לי סידור לילדים ויש לי אפשרות לא לעבוד. כעצמאית יש לי את הבחירה הזו יחסית בקלות, הגם שהמחיר הכלכלי הוא לא פשוט. אני לא עושה דברים בקטנה, אני לא רק עובדת במחשב, אני לא רק מקפלת כביסה, אני פשוט במיטה, נכנעת להכל. זה לא קל לי. גם אני כמו כולנו התרגלתי להיות יצרנית ותועלתית לחברה שאני חיה בה, אבל אני מקפידה על זה, כי לתפיסתי, אם לא מקשיבים לגוף הוא עושה אחד משני דברים: אפשרות א- צועק יותר חזק. אפשרות ב- שומר את מה שהיה לו לומר באיזה מחסן פנימי ושולף אותו ברגע הלא מתאים ובדרך הלא מתאימה (מחלות עור, התקפי חרדה, דכאון... להמשיך?) כך שכשהגוף מדבר אני מקשיבה. אם הוא אומר לי כנסי למיטה, אני נכנסת. עד כמה יוצא לך לתת לעצמך מנוחה אמיתית כשאת חולה? סעיף ב- הכתווננות להימנעות מתרופות מדף. מבחינתי ולהבנתי רובן המכריע של תרופות מדף של חברת הפארמה בעצם נכנסות לגוף ונלחמות בצורה אגרסיבית במה שהוא מביא. זה בהחלט דבר מצויין בהרבה מקרים ואני מאוהבת בזכות שיש לנו לחיות בעידן כזה עם רפואה ככ מתקדמת, אבל לי אישית נכון להשתמש בהן במשורה ורק אם אני ממש חייבת. הרגילו אותנו לקחת תרופה על כל דבר, מפני שאנחנו לא בוטחות ביכולת ההחלמה העצמאית של הגוף שלנו. אני לא אכנס פה לשיח עומק על תרופות מאחר ואני לא מרגישה שמידת ההבנה שלי היא כזו שראוי שאשטח פה את משנתי, אבל אני כן יכולה לדבר על מורידי חום, שנלקחים אוטומטית, בחלק גדול מהמקרים בלי סיבה, רק כי יש חום. כלומר, אם יש חום, מי אמר שצריך להוריד אותו באופן יזום? למה בעצם? חום כשלעצמו איננו בעיה, אלא במקרים קיצוניים מאוד או אצל תינוקות קטנים. חום הוא הנשק של הגוף שלנו לבשל את החיידק או את הוירוס. כמה מוזר זה פשוט להוריד אותו רק כי הוא בא, לא? אבל בגלל שאני לא מהתחום הרפואי, חשוב יותר שאתייחס לזה מהתחום שלי של התפתחות רוחנית - התפתחות רוחנית מציעה לנו - תחווי באופן מלא את כל מה שאת עוברת, תהיי בנוכחות עם הדבר, תני לו להיות ותני לו לעבור דרכך. אם אני חולה, ואני מיד מורידה את החום ומרגישה כמעט רגיל וממשיכה לתפקד, האם יש לי הזדמנות לתת למסרים העמוקים יותר של החולי לבוא לידי ביטוי? אני מרגישה שלא. . אני רוצה לומר שאני לא מטיפה כאן לאף אחת, ונניח כשהייתי בחו"ל וחליתי פשוט העמסתי על עצמי כדורים והייתי בסבבה עם זה, כך שאל תקחו את זה כמשנה סדורה, אלא כזווית ראיה (כמו כל דבר שמישהו אומר).

עד כמה את יכולה לסמוך על גופך שיחלים? סעיף ג' - מה פספסתי אני לא מאוד שלמה אם הסעיף הזה או עם דרך ההגשה שלו כי אני מרגישה שיש בו מעין האשמה עצמית, אבל אין בו, אז שימו לב לא לזלוג לשם. כשאני חולה אני שואלת מה פספסתי בחיבור עם עצמי - איפה לא הייתי קשובה לעצמי, איפה נפלתי שוב בבור שאני רגילה ליפול בו, איפה שוב לא עצרתי. ותמיד אני מוצאת במהירות. החלק הראשון זה הזיהוי. ברגע שאני מזהה את זה, אני מגייסת נקודת מבט ספירלית - אני ממש מחפשת את ציר ההתפתחות שלי סביב הנושא הזה ומוצאת לעצמי במה הפעם הייתי טובה לעצמי יותר מאשר בפעמים קודמות. לי אישית זה מאוד עוזר לראות את ההתקדמות שתמיד ישנה. מה את מפספסת שניה לפני שאת חולה? סעיף ג' - מה האיבר אומר לי כל איבר בגוף יכול להגיד לנו משהו. רגל אומרת דבר אחד, בטן אומרת דבר אחר, כאבי ראש דבר אחר וכאבי גרון דבר אחר. יש מספר תורות שמסבירות מה אומר כל דבר, וגם הספר גופה של אישה תבונתה של אישה מדהים בהקשר הזה, אבל לפני שתבדקו מה אומרת תורה זו או אחרת, בדקו מה האיבר הזה אומר עבורכן, כי הרי מה משנה מה שמישהו אחר יגיד, אם זו לא האמת ששוכנת בתוככן, נכון? אני הפעם באיזשהו קטע בלתי מוסבר מצאתי את עצמי עם ענבל דלוק ומנופח, ואחרי חקירה משותפת עם חברה ואז עם עצמי הבנתי מה המשמעות שלו עבורי. כשאני מבינה מה המשמעות של האיבר עבורי יש לי עוד אפשר לנכוח עם מה שקורה לי באמת. להקשיב למה הגוף מנסה לומר לי, ולתת מקום לכאב. מה הגוף שלך רוצה לומר? סעיף ד' - מה הכאב הרגשי שאני חווה מה לגוף ומה לנפש, מה לגנטיקה ומה לסביבה, מה בשליטתנו ומה לא, הן שאלות שתמיד נשאלות כי הן נורא מעניינות, אבל לעולם לא תהיה להן תשובה, בעיקר כי אין שם אמת מוחלטת. מבחינתי כל ביטוי גופני הוא בעצם תוצר של משהו רגשי שהתרחש בתוכנו קודם. זה נכון שלא תמיד יש לי סבלנות וחשק להתייחס לזה, ובוודאי שאין את החוצפה לומר את זה לאחרים כשכואב להם, אבל ברגעים הטובים שלי, אני מוכנה להביט אל הדבר נכוחה, ולשאול - מה הכאב הרגשי שלי כאן? הכאב הרגשי שלנו תמיד יעמיק לנו עוד יותר את הבנתנו את השיעור הרוחני שלנו, וחשוב מכך - זה נותן לי אפשרות לנקז את הכאב הזה מתוכי. פשוט לתת לו מקום, וזה המון המון. איזה כאב רגשי שוכן בך וטרם קיבל מקום? סעיף ה' - מה מבקש לעלות בי הסעיף הזה הוא סעיף למתקדמות, אבל אתן הרי מתקדמות אז בואו :) הדבר הכי עוצמתי שעשיתי במחלה הזו, היה להיכנס למצב ריקות, מצב של כלום, ופשוט לשאול - מה מבקש לעלות בי. אוהו מה שעלה בי. אזהרת קריאה - החלק הבא יהיה טריגרי בנושא של מחלות ואובדן. כששכבתי במיטה ושאלתי מה רוצה לעלות בי, עלה בי הכאב של סבתא שלי, או מה שפירשתי אותו ככאב שלה. בעודי מתחפרת בפוך ומתעצלת ללכת לפיפי כדי לא לקפוא מקור, נזכרתי בה במסע שלה לטרנסניטריה, בשלג, ישנים בשלג, בחולי ובבריאות, פשוט קופאים, חלקם הגדול למוות. את הסיפור הזה הראש שלי הכיר, אבל זו היתה פעם ראשונה שממש יכולתי להרגיש כאב רגשי סביב זה, לתת הכרה לזה שהכאב הנורא שהיא חוותה, מתגלם בי, וכשקר לי ככ, ואני סובלת אפילו שאין מה לסבול כי כולה קר, יש בי את הקור הזה עמוק עמוק בתוף הגוף, ויש רגש שנושא אותו. . עלו לי עוד הרבה דברים, אבל דבר נוסף מאוד עוצמתי שעלה לי מתוך הכלום שרק אמרתי בלב - אני מוכנה לכל מה שיעלה, היה המחלה של אבא שלי. ראשית פתאום קלטתי שביום חמישי אני אהיה בת 42, וזה ממש הגיל בו אבא שלי נפטר. לפני שהוא נפטר הוא היה חולה סיעודי בערך כשנתיים. היתה לנו בבית מיטת בית חולים גדולה ומפחידה (מעיניים של ילדה), ואבא שלי המתוק לא יכל לקום ולא יכל ללכת ואפילו לא יכל לדבר כי הסרטן שהיה לו במוח פגע בחלק של הדיבור, וממש יכולתי לחוש את המשקעים של הכאב והצער האדירים האלה, יכולתי לדמיין אותו שוכב שם חסר אונים ונפוח כולו מסטרואידים, בידיעה ברורה שלא יהיה ריפוי, ובסבל אינסופי. וכשנתתי לכאב מקום, כאב לי כל כך. כאב לי עליו, כאב לי על אמא שלי, על האחים שלי, וגם עליי - הילדה שלא יכלה להזמין חברות הביתה ושכשאבא שלה נפטר היא כמעט שמחה שנגמר הסיוט האינסופי הזה. חשוב להבין שהכאב הזה לא הגיע מבחוץ - הוא היה בתוכי כל העת הזאת. לו הוא היה מספיק מעובד, הוא כבר לא היה עולה כעת, הוא לא היה מעורר בי כאב ובכי. כלומר, אין מה לחשוש להעיר דברים ממרבצם, הם גם כך שם, ושמתאים ונוח לנו, אז מומלץ לתת להם לבוא לידי ביטוי, בתנאים שלנו ולא בזמן שמתאים להם. . מה עולה לך כשאת מרשה לכאב פשוט לעלות על פני השטח? אהובות שלי, החיים שלי אישית הם נפלאים כרגע, מכל בחינה שהיא, ועדיין, כאב הוא חלק מהסיפור, הוא תמיד היה והוא תמיד יהיה. וגם עונג, ושמחה, והתרגשות, וציפייה, ותחושת שלמות. להבנתי ככל שאני נותנת מקום לאחד, יש גם מקום לשני, כי אז הם לא צריכים לריב על השטח. כך שמחלה פיזית, אם כבר מגיעה, היא לגמרי הזדמנות טובה לניקוי רעלים רגשי. ולסיום - מילה אחת על ה"מצב". גם אני דואגת, כמו כולכן. לכל אחת מאיתנו הסיבות שלה לדאגה, אבל לפני הכל ואחרי הכל, אנחנו מחוברות. אנחנו דומות, אנחנו רוצות שיהיה טוב אחת לשניה. וזה בעיני - פשוט נפלא, ואני לא מוכנה שלא להביט גם לכיוון הזה. שלכן באהבה גדולה, טלי. מה קורה ומה אפשרי עבורכן:

• אם יש לכן נושא שדחוס לכן בראש, ואתן רוצות לחוות בו יותר חופש, יותר נשימה, אופטימיות ופשוט להתחזק, בואו והצטרפו אליי לאחת מסדנאות תודעה מאפשרת. אשמח ממש לראותכן פנים מול פנים.
  

• אין יום שאני לא מקבלת מכתבים ושיתופים על קלפי אפשרויות נפתחות. זו מתנה ענקית ללב שלכן שאני ממש מקווה שאתן תתנו לעצמכן אם תרצו.
  

• למנחות ולמטפלות שבינינו, שרוצות לעבוד בבטחון עם קלפי אפשרויות נפתחות - יש עדיין 3 מקומות לקורס הקרוב, בו נצלול למעמקי העבודה עם קלפי "אפשרויות נפתחות" כך שיתאפשר לכן להעביר סדנאות בבטחון עם קלפי אפשרויות נפתחות, ולהשתמש בהם בבטחון בתהליכים אישיים שאתן מעבירות.

להרשמה ישירה ולפרטים על קורס המנחות לחצו כאן. ואחרון חביב - "איך להשלים שיעור רוחני" - קורס קצר שמשנה את כל התפיסה על חוויות רגשיות, על עבודה עם כאב ועל הדפוסים שלנו, אני ממליצה עליו מאוד, קראו עליו כאן, וגם עליו יש הנחה, כתבו את המילה פסח בקוד הקופון.