top of page

איך האושר הורג את החיבור

אהובות יקרות שלי.

היום נדבר על הנצחון היומיומי של "השגת האושר" על פני החיבור, ואפילו על ירבוז מצוי ותרד משובח.

אבל לפני כן, סיפור קטן.

לפני בערך שנתיים, ישבתי בפגישה עם חברה טובה. זו היתה פגישה נהדרת, קרובה, אוהבת.

פתאום, כשהושטתי את היד אל הטלפון, נתפס לי הגב בכאב רצחני!

כמה רצחני? לא יכולתי לזוז לא יכולתי לנשום. כזה.

איזה מלחיץ.

.

מיד לאחר הדייט בבית הקפה היתה לי פגישת טיפול, כמטופלת, בקליניקה הצמודה לבית הקפה.

חברתי תמכה בי ובדרך לא דרך הצלחתי להגיע אל הפגישה.

ידעתי שהכאב הזה איכשהו ישרת אותי (ידיעה קלה ודקה כמו זקיק בתוך כאב נוראי ותסכול נוראי) ועם הכאב הזה נכנסתי אל חדר הטיפול.

במהלך כל הטיפול הנעתי את הגב כמה שיכולתי,

בעמידה, בישיבה, על הרצפה, הייתי עושה את זה גם על התקרה אם הייתי יכולה.

נשמתי, ודיברתי לסירוגין (כן זה היה מוזר כמו שזה נשמע).

.

תוך כדי הפגישה, כבר נכנסנו לתכנים רגשיים, ובאחד הרגעים שאלה אותי המטפלת שאלה פשוטה וחשובה. היא שאלה:

"איך אני יכולה לעזור לך ברגע הזה?"