להתחתן עם הספק

בואו נדבר על ספק, על כמה הוא אוכל אותנו וכמה זה לא בצדק.

לספק יש מוניטין גרוע.

הוא מקושר להססנות, לחוסר עמוד שדרה, למשהו לא מספק, למשהו לא מספיק.

"כשיש ספק אין ספק, כך אומרים בחיל האוויר", אומרת תמיד אמא של גיא,

ועל אף שהספק הוא אכן אינדיקטור מצויין לחוסר שלמות פנימית,

אני רוצה להציע דרך אחרת להתסתכל עליו.

.

אבל לפני כן שיתוף קטן.

מערכת היחסים שלי עם גיא בעלי התחילה עם ערימות של ספקות. למרבה הצער (שלי) - הם היו הדדיים לגמרי-

לא היינו בטוחים שאנחנו מתאימים אחד לשני,

לא היינו בטוחים שזה זה,

לא היינו בטוחים שכך צריכה להיראות זוגיות שמובילה להקמת משפחה,

לא היינו בטוחים שאנחנו מספיק אוהבים אחד את השני,

לא היינו בטוחים שאנחנו נשארים ביחד מהסיבות הנכונות, (מי אמר פחד להיות לבד ולא קיבל?)

הספק אכל אותי.

כך נראנו אז, ממש רוצים שזה יעבוד, שהוודאות תגיע:

באחד מהימים של ספקות קשים,

אני זוכרת את עצמי נוסעת במחלף עזריאלי, באוטו שלי, ומדברת בטלפון עם אפרת חברתי הטובה, שכבר היתה נשואה אז. חיפשתי אצלה תשובות.

התלוננתי לה על כל הספקות, בכיתי לה שככה אהבה לא אמורה להיראות, שאיך אנחנו ביחד כבר כמה חודשים ועדיין לא בטוחים בכלום.

הייתי מאוד מתוסכלת, מוטרדת ועצובה.

.

"אוח טלוש..." היא אמרה לי.

"יום יבוא, ואני אכתוב ספר, ולספר הזה יקראו: האמת. "

את שאר הדברים שהיא אמרה אני לא זוכרת אבל זה היה נשמע בערך כך:

"ובספר הזה יראו את המורכבות, את זה ששום דבר לא זוהר ונוצץ כמו שהוא נראה, ושהחיים, וגם אהבה, זה יותר מורכב."

.

בשיחה הזו הבנתי, ספק לגבי הבחירות שלנו הוא חלק מהעסקה.

בזכותה הבנתי בין השאר, שההחלטה שלי אם לבחור בגיא להיות האדם שאיתו אחלוק את חיי לא צריכה להיות מבוססת על וודאות, אלא על רצון להיות איתו, על בחירה, על לנסות לעשות מהחיבור הזה את הכי טוב שאפשר.

בינתיים, בחלוף עשר שנות נישואים, אני מאוד מאוד מאוד מאוד מרוצה ;)

אני מקבלת לאורך השנים בזוגיות הזו דברים שלא יכולתי לדעת אז שמחכים שם עבורי.

.

הספק הוא אוייב מר בחיים המקדשים ידע, וודאות ומוחלטות.

כשאנחנו מודדות חום כדי לדעת אם אנחנו חולות במקום לסמוך על ההרגשה שאנחנו חולות,

כשאנחנו מחפשות אישור מבחוץ לדברים שאנחנו רוצות לעשות.

אנחנו רוצות ללכת על בטוח, לדעת בדיוק מה המטרה ומה הנתיב.

אנחנו רוצות להיות פתורות ומאורגנות, מבפנים ומבחוץ.

.

יש עם זה רק בעיה אחת.

וודאות יכולה להתקיים רק עבור העבר, או עבור חווייה פנימית.

כל וודאות לגבי העתיד היא שוות ערך לפיקציה. אין לנו וודאות לגבי מה יהיה,

לא נוכל לייצר וודאות לגבי הצלחה או כשלון של משהו שנעשה.

.

ומאחר שכמו בפרסומות, כשמבטיחים לנו שמשקה מוגז יעשה אותנו מאושרות,

אנחנו אוהבים להאמין להבטחות זוהרות.

כך, אנחנו ממשיכות להאדיר את הוודאות המבטיחה.

במקום קדום והישרדותי שלנו, אנחנו אוהבות הבטחות.

המוח שלנו צמא לאזורי וודאות.

הנפש שלנו נרגעת מהמוכר, הידוע.

.

אך וודאות היא הבטחה שאינה מקיימת.

אנחנו פיפס קטן בעולם,

נקודת המבט שלנו כל כך צרה,

ואנחנו יכולות לכל היותר, לשער.

.

וכך קורה, שכשאנחנו פוגשות את הספק,

את אותו קול פנימי בריא וחשוב,

אנחנו מרגישות כאילו מישהו פלש לנו אל תוך הבית הפנימי,

ופועלות לרוב באחד משני ערוצים:

הראשון, נסיון בלתי מתפשר לסלקו מהבית, ובבקשה שלא ישאיר שאריות.

השני הוא, התמסרות טוטאלית אל הספק ואל דרכיו - אם יש ספק, אז הוא השולט, ועד שהוא לא יחליט לצאת לי מהבית ויכניס במקומו את הוודאות, אני נתונה למרותו.

מכירות את זה?

.

אולי יש דרך שלישית.

.

אבל לפני שנדבר על הדרך השלישית, בואו נרגיש מי אנחנו בלי הספק:

בלי הספק אנחנו חיות בתחושת שליטה פיקטיבית.

אנחנו מאחזות בשליטה הזו עד בלי די כדי לא לאבד אותה.

בלי הספק אנחנו ידעניות שיודעות הכל, בעלות חשיבות עצמית יתרה ויהירות.

בלי הספק אנחנו רצות לעבר מטרה, שאולי כבר לא נכונה לנו אבל לא נתנו לעצמנו לבחון אותה שוב.

ויותר מזה:

בלי הספק אנחנו סגורות אנרגטית ולא פתוחות לתקשורת הדדית עם היקום,

התאים שלנו מכווצים בפני ידע חדש שרוצה להגיע אלינו,

בפני חוויות חדשות.

בלי הספק אנחנו כבר לא תלמידות של הדרך, כי אנחנו הרי יודעות הכל.

האמנם?

.

אני מעדיפה להיות תלמידה, לתמיד.

אני מרגישה שזה מקום הרבה יותר בטוח עבורי מאשר "יודעת כל".

ואת?

.

בשלוש השנים האחרונות אני מנסה להיכנס להריון כדי להרחיב את המשפחה שלנו משני ילדים לשלושה. הנסיונות הם ללא התערבות רפואית,

או התערבות כמעט בכלל, ואולי הם יצליחו ואולי לא.

זה לא סתם שאני כל כך נונשלנטית לגבי משהו שנשים (ואני בינהן לקראת ההריונות הקודמים) חושבות עליו יומם וליל כשהן רוצות אותו.

אני נונשלנטית כי אני בספק:

האם זה הדבר הנכון עבורנו כמשפחה?

האם זה הדבר הנכון עבורי כאדם?

עבור הזוגיות?

האם כדאי לטלטל שוב את הספינה המשפחתית הזו?

מכשחדלתי לנסות להכניע את הספק הזה ולבחור בחירה עם וודאות,

ניתנה לי מתנה שלא קל לי לזכות בה:

מתנת ההתמסרות לדרך. (האזינו לפרק על קלף ההתמסרות)

.

בדרך שלי אל הילד השלישי, שאני לא יודעת איך היא תסתיים,

אני בהתמסרות מלאה ליקום,

בהתמסרות מלאה ל"מה שצריך לקרות יקרה",

אני משחררת את ההיצמדות לתוצאה.

כמה זה נדיר עבורי!

כמה זה מיוחד לי, ומחובר לי ליקום,

ומחובר לי לחיים שקורים עכשיו,

ולא למשהו שאני חיייייייייייייייייייייייבת שיקרה.

אולי בלי הספק לגבי הצעד הזה,

הייתי הרבה פחות בהתמסרות.

.

אז מה נעשה עם הספק כשהוא מגיע?

נתיידד איתו.

ממש נתתיידד איתו.

אפילו נתחתן איתו, במובן הזה, שהוא תמיד יהיה שם.

הוא חלק חשוב בכל צעד שנעשה.

בדר אל כל החלטה.

.

לפני כ-4 שנים יצאתי בקמפיין מימון המונים (הדסטראט) כדי להוציא לאור את "קלפי אפשרויות נפתחות".

יום לפני תחילת הקמפיין התקשרתי בבהלה לחברתי רוני פייבלוביץ, יזמת מנוסה שהרימה מיזמים מדהימים, ואמרתי לה שאני מלאת ספקות.

אני לא בטוחה בכלל שזה הצעד הנכון.

היא ענתה לי דבר מעניין.

היא אמרה, שכל מי שעושה צעד גדול נתקל בספקות ובחששות מרובים.

היא אמרה לי שהדרך היחידה שלי להרגיש בטוחה היא להימנע מצעדים גדולים.

עבורי, באותו זמן, זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע.

.

יצאתי לדרך עם הרבה ספקות והרבה השקעה, והקמפיין הצליח מעל ומעבר למשוער.

.

כשהספק שלך מגיע אליך,

הוא איננו בא כדי לערער אותך,

הוא מבקש ממך לבחור בעצמך ביתר שאת.

הוא מבקש ממך להתקרב לעצמך, ולשאול את השאלות הבאות הבאות:

• האם זו באמת הבחירה שלך?

• האם את בוחרת מתוך פחד או מתוך תשוקה?

• האם את מוכנה לקחת בחשבון שהחיים הם דבר מסוכן? נטול בטחונות? שתוכלי להיכשל במה שתעשי?

• האם את מוכנה לקחת בחשבון שבחיים יש דברים נפלאים, שלעיתים קרובות נצטרך לשמוט הרבה מהקיים כדי לגעת בהם? (מוזמנות בהקשר הזה להאזין לפרק על לידה מחדש)

• האם את יכולה להסכים לכך שהידיעה היחידה שלך היא משהו פנימי בתוכך, שלא תמצאי לו שום סימוכין בחוץ?

.

כשאת בתהליך התפתחות רוחנית, ההתיידדות עם הספק היא בעלת ערך רב להתפתחות הרוחנית שלך.

הרי, מישהו הבטיח לנו שיש נשמה?

איפה זה כתוב? מי חקר את זה ומי ראה את זה?

מישהו הבטיח לנו שיש כזה דבר שיעורים רוחניים?

אולי זו סתם המצאה מופרכת והכל אירעי לחלוטין?

.

אני, כמו שהבנת, חיה בעבודה משותפת עם הספק, כי אין לי ברירה.

לו הייתי מחפשת הבטחה שתבטיח לי שנשים מרחבי העולם,

שלא פגשתי וכנראה גם לא אפגוש,

יוציאו אקראית פיסת נייר עם מילה ואיור (קלף) שאני כתבתי וזה יפגיש אותן עם עצמן עד לכדי דמעות ויעביר אותן תהליך עמוק...

מה הסיכוי להבטחה כזו?

מי היה מבטיח לי את זה?

מי היה אומר לי שאין ספק שזה יקרה?

לו לא הייתי מיודדת עם הספק, הקלפים לא היו יוצאים מעולם ולא היו עושים את עבודתם החשובה.

לו הייתי מחפשת מחקרים שמוכיחים את קיומם של שיעורים רוחניים,

לא הייתי מוציאה מתוכי את הידע על איך לעבוד על שיעורים רוחניים, והוא היה מבשיל בתוכי עד לכדי רקבון. (סליחה על התיאור המגעיל אבל כך הרגשתי),

ובוודאי לא היה עוזר לנשים היקרות שלהן הוא עזר.

.

עם איזה ספק את צריכה להתיידד כדי לבוא לידי ביטוי?

עם איזה ספק את צריכה להתיידד כדי להיות שלמה עם עצמך?

הספק שלך הוא חבר לדרך,

הוא נותן לך רגע של השתהות,

הוא מלמד אותך להיות סבלנית עם עצמך,

הוא מלמד אוך להיות קשובה לסימנים מעודנים וכמעט סודיים בדרך שלך,

הוא מלמד אותך להתקדם קדימה בעולם גשמי של חוסר וודאות,

והוא מלמד אותך לשהות ולפעול גם ללא ידיעה,

מתוך הקשבה פנימה - בלבד.

.

תודה רבה שקראת,

אשמח אם תכתבי לי על הספקות שאת מתכוונת להתיידד איתם.

חיבוק,

טלי.