מזוכיזם רוחני

ביום שישי האחרון (14.10.22) ישבתי עם שתי חברות והילדים של כולנו בעגלת הקפה בחניאל (יישוב ליד כפר יונה).

זה היה יום השישי האחרון שלי בעמק חפר,

לקראת מעבר הדירה ביום ראשון (שלשום).

החברות אהובות מאוד,

ותכננתי לבלות בוקר כייפי עם שיחות עומק והרבה אהבה.

.

בסופו של עניין, את רוב הפגישה ביליתי בכניסה קדחתנית חוזרת ונשנית למייל שלי דרך הטלפון,

ובהתמודדות עם מייל שקיבלתי ומאוד הפריע לי.

השבתי לו, צילמתי מסך בכל עדכון ושלחתי לגיא ולחברה, בחשתי בו ובעניין שבו הוא עסק.

המייל שקיבלתי עסק באיזשהו שיבוש הליכים בירוקטרטי / חוסר הבנה והטריד אותי מאוד.

התעוררו בי רגשות כמו כעס, בלבול, פחד, ייאוש, עצב, הכל.

.

התבאסתי מאוד שאני נותנת לזה את המקום הזה ומחמיצה את הפגישה שכל כך חיכיתי להנות ממנה,

וככל הנראה,

בתור איזה מנגנון כיבוי רגשות אמרתי לעצמי את הדבר הבא:

"או קיי זה עוד דבר שמחזק אצלי את הדבר שאני עובדת עליו, /עוד הזדמנות להעמיק בתרגול הרוחני של חוסר הוודאות (שכתבתי עליה כאן במיילים קודמים)

אבל...

כעבור חצי דקה,

כשהבנתי שהמסר שקיבלתי היה לא הגון (או לפחות כך חשבתי באותו רגע),

ראיתי בבירור שאני נוקטת כלפי עצמי ב"מזוכיזם רוחני".

כלומר,

הבנתי שאני מאדירה או מקבלת דבר פוגעני שנעשה לי באמתלה רוחנית סתמית ומטופשת.

.

(גילוי נאות - בהמשך היום, כשהייתי רגועה יותר, יכולת להבין שיש פה בעיקר חוסר הבנה ולא חוסר צדק, וזאת בזכות קלף "ראיית האחר" שאני חושבת שזה פרק שחשוב מאוד להאזין לו)

אנחנו מדברות הרבה על הסכמה למצב הקיים ככלי משמעותי בהתפתחות הרוחנית (פרק 6 בפודקאסט),

אבל ההבדל בין הסכמה לבין "מזוכיזם רוחני" יכול להיות דק,

והיום נעמוד עליו,

כדי שלא נפספס את עצמנו בדרך.

.

מזוכיזם רוחני הוא סוג של מעקף רגשי שאנחנו עושות לעצמנו באמתלה רוחנית.

ובעברית: ביטול הרגשות שלנו, או את הדעות שלנו,

תוך מתן הצדקה קוסמית לחוסר צדק או לכאב שאנחנו חוות.

.

אני מתפשטת רגשית בפניכם וחושפת את המקומות של המזוכיזם הרוחני שאני עשיתי לעצמי בכל מיני מקרים:

• בן זוג שהיה לי במשך תקופה ארוכה ולא היה מוכן להתחייב לצעד הבא בזוגיות אבל גם לא רצה להיפרד. חוויתי חודשים ארוכים (!!!!) של סבל, וביליתי בטיול סיוטי בתאילנד עם חברה, של חודש שלם, שבכולם אני מנסה לשכנע את עצמי שזו התמודדות חשובה בשבילי כדי לבנות את הבטחון שלי בעצמי ולא כתלות בגבר. כאשר בפועל, להישאר שם עבורי היה בגדר התעללות רגשית. כזו שעשיתי לעצמי, מי שהיה אז החבר שלי אדם חופשי והוא תמיד היה כנה והגון איתי.

• עוד דוגמא, כשהייתי שעות ארוכות וכמעט כל ערב לבד בבית עם שני תינוקות והיה לי כל כך כל כך קשה והסברתי לעצמי שזה תרגול בהתמסרות שלי כאמא וכאדם במקום פשוט להיעזר ולהיתמך.

• או בכלל, במקרים של התנהגויות לא הוגנות שישר רצתי לחפש את מה הן משקפות לי בתוכי, או מה החלק שלי ביצירה שלהן.

שלא תבינו לא נכון - אני חיה את זה!

אני מלמדת את זה.

אני מלמדת להחפש את המשמעויות העמוקות,

אני מלמדת התפתחות רוחנית - שזה בדיוק היכולת לחבר בין הרוח לחומר,

להתחבר ולהבין את המשמעויות היותר עמוקות של מה שקורה לנו,

להבין מה בתוכנו ביקש הזדמנויות ללמידה,

וללמוד לפתוח אפשרויות חדשות בכח התודעה,

אבל

אבל

אבל -

הארצי תמיד חשוב יותר בעיניי.

העבודה הרגשית,

ההכלה הרגשית, חשובה יותר.

מערכות היחסים שלנו עם האנשים סביבנו וכמובן עם עצמנו, חשובות יותר מכל חוויית אחדות קוסמית (שגם ממש חשובה) .

וכאילו בתזמון מושלם, נכנסתי באותו יום לקרוא מיילים, וקיבלתי מייל מאחת מכן. מייל מרתק ומנומק על מדוע לא לכל דבר אפשר להסכים.

במייל גוללה הכותבת היקרה סיפור חיים מאתגר וכואב, עם אירועים שההגדרה "בלתי נסלחים" תהיה מינורית עבורם.

היא עזרה לי להבין שוב שהמושג הסכמה, שהוא כל כך לא טבעי לנו,

נדרש לעוד ועוד הסברים והבהרות.

כשאנחנו מדברות על הסכמה אנחנו לא מדברות על להסכים הסכמה קונספטואלית למשהו שקורה.

אלא לחיות את זה שהוא כבר קורה, ולא לחיות בהתנגדות לזה שזה קורה.

(זה טיפה מורכב להסביר במייל ומי שיצטרפו אליי בחודשים הקרובים לקורסי ספירלת ההתפתחות נדבר על זה הרבה שם),

כלומר:

נניח אני מאוד כועסת על התנהגות של בן משפחה שהיא בעיניי לא רגישה, לא אמפטית, אפילו לא אוהבת.

כל עוד אני לא בהסכמה, אני בהתנגדות, כלומר:

אני ממש פיזית מנסה להדוף את העובדה הזו מעליי.

אני מבטיחה לעצמי שאתנכר אליו בחזרה, אני מתכננת משפטים חדי לשון שאשלח לעברו בהזדמנות הראשונה,

אני מסבירה לעצמי כמה הוא זה שמפסיד, כמה זה לא הוגן, כמה זה לא היה אמור להיות כך.

דמיינו אותי ממש עומדת במרכז מדשאה, העובדה הזו שאני לא מסכימה אליה עומדת מולי,

ואני מנסה בכל כוחי לדחוף אותה,

לשנות לה צורה, לכווצץ אותה, לחבוט בה, להוציא לה את האוויר מהבלון, הכל! רק לא לקבל אותה כמו שהיא.

כי איך אפשר לקבל דבר כזה?

.

לעומת זאת, אם היה לי באמת הרבה מזל, ואחרי עיבוד רגשי (מושג מהעבודה של ספירלת ההתפתחות ושיעורים רוחניים שמתאר טכניקה לעיבוד רגשי יחסית מהיר כדי שלא נמצא את עצמנו תקועות בלופים של רגשות) אני מצליחה פשוט להסכים לזה שזה קורה:

לא לתמוך בזה, לא להצדיק את זה, לא להתלהב מזה, לא לסלוח על זה,

אלא פשוט להכיר בזה שזו המציאות הקיימת כרגע.

אם הצלחתי, פתאום קורה לי דבר יפה.

משהו בי נרגע, הלוחמת שעמדה על הדשא הולכת ויושבת לשתות כוס תה או קפה.

תוך כדי המנוחה, מהצד,

הספקטרום של האפשרויות מ ת ר ח ב.

.

ובעזרת הסיפור הזה, אני רוצה לעשות לנו סדר בקו הכל כך דק הזה שמבדיל אם תרצו, בין הסכמה לבין מזוכיזם רוחני:

דמיינו את עצמכו כמו בית יפה ונחמד עם שתי קומות:

הקומה התחתונה היא הארצי,

הקומה העליונה היא הרוחני.

אם הקומה התחתונה מוזנחת, מבטלים את חשיבותה,

לא תהיה אפשרות לעלות לקומה העליונה.

יותר מזה, הקומה העליונה עלולה לקרוס ורסאי סטייל. במפתיע באמצע הריקוד.

וגם להיפך, הקומה התחתונה, יציבה ואיתנה ככל שתהיה, ויש בה המון, אבל אין בה את הנוף ואת רוחב המבט, רוחב ההשראה ורוחב היריעה שיש ושניתן לראות מהקומה העליונה.

.

אם אני מנסה לצייר לנו שביל מוזהב בין הסכמה לבין מזוכיזם רוחני,

כלומר בין לחוות באופן מלא את מה שאנחנו חוות ------ לבין ------ לקחת את כל האחריות עלינו ועל ההתפתחות שלנו,

נגיע כמו שתמיד מגיעים, לנוכחות:

ברגע שאני נוכחת עם מה שקורה לי,

מרשה לעצמי להרגיש את הרגשות במלואם,

לא רצה לראש שישר מנסה למצוא מי צודק ומי אשם,

אני גם נותנת מקום ומרחב בקומה התחתונה,

ואני גם מרגיעה כך את הסערה הרגשית בהרבה כבוד,

ואז, אחר כך, פנויה לראות באמת את התמונה הרחבה יותר, הרוחנית.

פנויה לעלות לקומה העליונה, כשהקרקע תחתיי יציבה,

ואף סערה רגשית שנובעת ממגה הדחקה לא מאיימת עליי.

.

אני אגב במקרה הזה, רק אחרי כמה שעות, יכולתי להבין שיש לי עצמי חלק משמעותי בתסבוכת הזו. לא היתה לי כוונה רעה, אבל יכולתי לפעול בצורה יותר אחראית.

כל הכעס והצדקנות שלי חלפו, אבל להבדיל מאותו רגע בעגלת הקפה,

לא ביטלתי את עצמי והתנדבתי לאתגר הרוחני באופן מזוכיסטי,

אלא הגעתי לשם אחרי שביססתי את הקומה התחתונה.

.

אהובות שלי,

התפתחות רוחנית בעולם הארצי כל הזמן מתכתבת בין ארצי לרוחני,

הלוך וחזור,

וחוזר חלילה.

זה שדה התרגול שלנו,

והוא מופלא ובלתי נסבל בו זמנית.

.

אם תרצו לקרוא עוד על מעקפים רוחניים כדוגמת מזוכיזם רוחני,

אתן מוזמנות לקרוא שני פוסטים מפורטים בנושא,

אחד על מעקפים רוחניים שאנחנו עושות לעצמנו,

והשני על מעקפים רוחניים שאחרים עושים לנו.

תוכלו למצוא אותם כאן בעמוד שלי בפייסבוק (מוזמנות ללחוץ לייק לעמוד)

לחצו כאן ודפדפו בתמונות וכאן הפוסט השני

או לחילופין כאן בעמוד שלי באינטסגרם (מוזמנות לעקוב) לחצו כאן לפוסט הראשון

וגם כאן לפוסט השני

.

אשמח לשמוע מכן בתגובה למייל מה דעתכן על מזוכיזם רוחני,

את אתן שומרות לא ליפול אליו,

ובכללי מה שלומכן :)

--מי שלא עניתי לה על מיילים בשבוע שעבר זה כי עברתי דירה, אספר על זה הכל בקרוב, אל תדאגו לא שכחתי אתכן :)

חיבוק

טלי