היי אהובות,
היום נבין יותר מה היא התפתחות רוחנית ואיך ליישם אותה בחיים שלנו. אבל לפני כן, סיפור קטן. . בשבת האחרונה הגעתי להתארח עם 3 חברות בגסט האוס בצפון הקרוב של הארץ. זה מלון שמצטלם וואו ברשתות החברתיות, ובשיווק שלו הצליחו לייצר אווירה קסומה.
איכשהו, כשמביטים בתמונות, מרגישים - שם הכל קורה.
אתן מכירות את ההרגשה הזו?
. אבל, אחותכם הגיעה חכמה ומפוכחת - כבר התארחתי במתחם הזה בעבר, וראיתי:
החדרים היו קטנים ולא מאוד נקיים, המבנים מטים לנפול, השירות נערי וחסר נסיון. כך שהייתי מוכנה לכל דבר.
אבל הפעם, בגלל שהיינו 4 חברות, שכרנו יחידה המתקראת: "הוילה".
לא יודעת מה איתכן,
אבל אותי שגדלתי כל ימיי בדירה 4 או 5 חדרים,
עדיין אפשר לקנות בקלות עם המילה וילה!
.
כשהגענו לוילה, נכנסו ארבעתנו. היינו כבר עייפות ורצינו להתחיל ולהנות מהחופשה.
ישבנו על ספת העור האדומה בסלון של הוילה,
קצת שותקות.
אדי ריח של עובש עולים בגלים עדינים אחת לשתיים שלוש דקות.
אחרי כמה דקות שברתי שתיקה ושאלתי: אתן מריחות את זה?
כולן הנהנו.
"לא כל כך נקי פה" אומרת אחת החברות, כוהנת הנקיון של החבורה,
"לפחות לפי כף הרגל שלי", היא הרימה את כף רגלה וראינו את הלכלוך שדבק בה.
אחרי שצחקנו והצענו לה לפתוח בלוג ביקורת נקיון במקומות אירוח ולייסד בו את מבחן כף הרגל, אמרה חברה אחרת: בואו נראה מה עם שאר הוילה.
כוהנת הנקיון קמה, התהלכה צעד או שניים, ניגשה אל החלון, וקבעה:
לא ניקו אותו מעולם!
כשניגשתי לראות ראיתי שכל המסילה מלאה במעופפים מזנים שונים שרוחם עזבה את גופם זה מכבר.
.
כמו שכבר הבנתן, בוילה לא נשארנו, מצאו לנו פתרון לינה אחר,
וזכינו בעובדת קבלה מקסימה שאמנם לא היו לה פתרונות מדהימים אבל היו לה הרבה כוונות טובות ורצון לעזור, ואת זה אני בוודאי מאוד מעריכה.
.
עכשיו תשמעו, זה בדיוק,
אבל בדיוק
מה שקרה לי עם התפתחות רוחנית.
כל כך חיפשתי את הנוצץ, את המקום בו "זה קורה".
כמה השתוקקתי לשם.
. הרבה אנשים עובדים ומחפשים שנים את החיבור הרוחני שלהם, אני יודעת את זה כי מגיעים אליי לא מעט אנשים בדרך הזו, ואני בטח יודעת את זה כי הייתי שם בעצמי. אחרי שאבא שלי נפטר כשהייתי בת 12, הרגשתי שהחיבור הרוחני, התפיסה שיש משמעות רחבה יותר לדברים, שהחיים הם מעבר ל"אבא שלך מת ונדפקת", הרגשתי שכל אלו הם חבל ההצלה שלי. השתוקקתי להרגיש מחוברת למשהו גדול ממני, חומל יותר מהעולם הגשמי והלא ממש הוגן בכדור הארץ כפי שחוויתי אותו אני מנקודת מבטי. . ולא רק אז. מצאתי את עצמי כמהה אל החיבור הזה בהרבה נקודות קושי ושבר,
קטנות כגדולות. פרידות, אכזבות, ייאוש, שממון פנימי.
חיפשתי הרבה, אבל בכל פעם שהגעתי לחפש את החיבור הרוחני שלי אצל אנשים או אצל גורמים אחרים,
נתקלתי במה שחוויתי בסופש -
משהו נוצץ ומפתה מבחוץ, ומבפנים,
הרבה כוונות טובות,
הרבה ידע נהדר,
הרבה כלים,
אבל לפעמים גם אבק של מאמץ, ולפעמים חלונות מלוכלכים וריח של עובש וטחב.
.
זה יצא לי קצת פיוטי אז אני רוצה לתרגם.
.
בכל פעם שהלכתי לאנשהו, למישהו, להיכנשהו כדי שהוא / היא / הם יחברו אותי אל הרוחניות,
אל משהו נוצץ וקסום שנפשי שיוועה אליו,
נחלתי במוקדם או במאוחר אכזבה.
הלכתי לחפש תשובות במקומות טובים,
וגם קיבלתי הרבה תשובות והלכתי דרך,
אבל כשחיפשתי שם את האלוהות בכבודה ובעצמה,
כשחיפשתי שם את ה- "דבר",
אף אחד לא יכל לתת לי את זה.
האנושיות התגלתה במלוא יופיה וכיעורה גם יחד.
.
ויש לזה סיבה מצויינת. והסיבה היא בי בלבד.
.
כל מי שיחפש או תחפש את החיבור הרוחני שלהם בחוץ, נדון לאכזבה.
.
חיבור רוחני או התפתחות רוחנית,
הם היחסים הפרטיים ביותר בין האדם לעולם, בין האדם לייקום.
בין הניצוץ האלוהי שבתוכנו למשהו גדול יותר מאיתנו,
שלעולם לא נוכל להגדיר במדוייק או לשיים.
.
נוכל למצוא עזרה להגיע לשם, ונוכל לקבל הכוונה ולגלות סימנים בדרך,
אבל הכיוון של הדרך הוא פנימה,
ואל השער הפנימי ביותר בתוך הפנימה הזה, יכול להגיע אדם בעצמו לבד.
.
האכזבות החוזרות ונשנות מהתשוקה להרגיש את ה"אני שם" הזה,
כמו בתמונות בית המלון או בתמונות הריטריט, הן מורות טובות עבורנו,
הן מחייבות אותנו למצוא את החיבור עמוק בתוכנו.
.
בכל פעם שאני ארגיש שוב לא מחוברת,
שוב שאני לא "שם", אני אדרש לקחת את הכלים שכבר יש לי להעמיק בהם עוד.
להגביר את הנוכחות שלי בהם.
אז איך מוצאים את החיבור הזה?
או אם אני רגע אכתוב את המחשבות שלי,
מה אני יכולה לתת בכמה שורות במייל שיעזור למצוא אותו?
אבל יש לי.
ואני אחלק את זה באופן מסודר לשלושה חלקים:
1. הבנה
2. צעידה
3. הכלה
.
הבנה.
כדי להתחזק בהתפתחות רוחנית צריך לדעת מה היא.
בקרוב אני אפרסם את "מודל אפשרויות נפתחות להתפתחות רוחנית", והוא יאפשר הבנה עמוקה של הנושא, אבל בינתיים אפשר לתמצת את זה בכמה מילים:
התפתחות רוחנית היא היכולת שלנו לייסד, לקיים ולטפח את תחושת החיבור בינינו לבין הייקום.
כל שאר הדברים שעולים לכן בראש, הם רק טכניקות.
זו בלבד היא המהות.
.
איך זה מרגיש להיות מחוברת? איך תדעי שאת בחיבור? יש הרבה סממנים, הנה חלק מהם.
(סמני לעצמך בראש או בכתב האם את מרגישה שהסעיף מייצג אותך או לא)
את תרגישי שאת בדיאלוג עם הייקום, דיאלוג חיובי, מיטיב.
את תרגישי שאת מאמינה יותר בשותפות שיש בינך לבין היקום.
את תרגישי שיש קשר והשפעה (לא שליטה רק השפעה. בהתפתחות רוחנית אין שליטה.) בין האמונות שלך והרצונות שלך והבחירות שלך לבין מה שבפועל קורה בחייך.
את תחושי התמסרות מסויימת במידות משתנות להתרחשויות בעולם שהן מעבר לבינתך או לשליטתך.
את תחווי את הבחירות שלך כצעדים מרגשים במסע ולא כמערך שיקולים שנוטה מעט לצד אחד.
את תתייחסי מעט פחות בדרמטיות לדברים שקורים לא כפי שתכננת.
את תרגישי נשואה. לא נשואה לגבר, אלא נשואה על ידי הייקום.
המרכיב הבא הוא צעידה.
צעידה.
את צריכה לצעוד בדרך, ואת הצעידה הזו לא יוכלו לעשות במקומך.
ותראו, אין לי ברירה אלא לשתף אתכן בכנות - גם אני טלי, וגם אני "אפשרויות נפתחות", הצטערנו והתאכזבנו להיות לפעמים אלא שמקשטים את ההתפתחות הרוחנית בעיטורים מנצנצים שונים ובסופו של דבר מאכזבים.
למה?
הרי פי וליבי שווים. אני מנוסה ואני מורה טובה, כך אומרים.
אז איך זה קרה?
הסיבה הראשונה היא שאף אחד לא יכול תמיד לרצות את כולם, אף אחד לא תמיד במאה אחוז מהמקרים נותן מענה מלא לצורך שמולו.
אני לומדת את זה עם השנים, והיום אני כבר יודעת לראות אל מול מישהי אחת שלא קיבלה מה שהיא קיוותה לו, את כל העשרות או המאות שכן, ואני כואבת את זה, ואחר כך ממשיכה הלאה, כי אחרת, אני לא אתן טוב לאף אחת.
אבל הסיבה השניה היא צעידה.
אני זוכרת באחד המשובים שקראתי של קורס ספירלת ההתפתחות, יש שם שאלה בסוף: האם תמליצי לאחרים על הקורס?
והיא כתבה "לא".
נפל לי הלב באותו רגע. הייתי המומה ומאוכזבת. נעלבתי כל כך.
אחרי שהתגברתי וניגשתי לשוחח איתה,
רציתי ללמוד מה בדיוק היה שם ולנסות לעזור,
וכששאלתי אותה אם היא תרגלה את ההתמרות (הכלי המרכזי שאנחנו עובדות איתו בקורס) היא אמרה שהיא לא הגיעה לזה.
כלומר, היא לא צעדה בדרך, ולכן לא קיבלה ממנה כלום.
נזכרתי בעצמי. במקומות בהם לא באמת צעדתי בתוך דרך מסויימת,
ובאכזבה שלי שלא קיבלתי שם מה שרציתי,
אתן מכירות את זה?
באותו רגע קיבלתי מתנה גדולה לדרך שלי.
מתנת הענווה.
הבנתי שוב, כמה אני קטנה, וכמה היכולת לחוות את החיבור הרוחני היא פרטית בין אדם לעצמו, ודורשת את הצעידה שלו בדרך.
התפקיד שלי הוא להאיר את הדרך הזו כמה שיותר והאחרויות שלי היא תמיד להמשיך להשתפר בזה, ללמוד טוב יותר איך לתמוך באנשים לצעוד בדרך.
אהובות שלי,
שום קורס, או מורה, או שיטה,
לא יביאו את המזור.
לא יביאו את החיבור הנכסף.
רק הליכה בדרך,
תרגול הכלים שכבר יש לכן או תרגול של הכלים הבאים שתרכשו,
חיזוק השיחה הפנימית שלכן עם הנשמה שלכן ועם הייקום.
אלה הדרכים, ואתן אלה שצריכות לצעוד בהן.
ואחרון חביב, הכלה.
הגוף שלנו הוא ארצי וקטן ומוגבל.
הרבה פעמים אני רואה וחווה - להכיל את הגדול מאיתנו,
להכיל את שפע האפשרויות,
להכיל את הריפוי האפשרי,
להכיל את הגודל, להכיל את האהבה מהיקום בצורותיה השונות,
וואו. זה כבר מאתגר מאוד.
זה ממש לא נכון שקל להכיל את הטוב.
גם זו עבודה.
אני הלכתי לטיפול כי הייתי צריכה בזה עזרה.
.
כך שההבנה שהתפתחות רוחנית היא לא זהרורים מנצנצים אלא חיבור,
תרגול עם הכלים הנכונים וגם צעידה בדרך,
לפעמים יותר במרץ ולפעמים פחות וזה גם בסדר,
הם כלים נהדרים שלנו להגברת החיבור הרוחני.
אין לאף אחד משהו טוב יותר לתת לך מאשר לך בעצמך.
זה נשמע כמו קלישאה,
אבל זו לא.
אם את קוראת את המילים האלה,
יש לך את הדרך,
יש לך את החיבור. איזה מזל :)
חיבוק גדול ממני.
טלי.
.
לי, כמו להרבה אנשים, לקח הרבה זמן לבחור בדרך שלי.
דרך שטוב לי ללכת בה.
הייתי צריכה שהיא תהיה מאוד סכמטית אבל גם מאוד מחוברת,
די קצרה וקלה לתפעול (אני לא אדם של לשבת למדיטציות ארוכות), וכמובן חיפשתי דרך שעובדת.
בשבילי, העבודה עם ספירלת ההתפתחות היא הבית שלי להתפתחות הרוחנית.
טוב לי ונעים לי בבית הזה, ויש לי זכות להכניס אליו עוד נשים ואנשים.
.
אם תרצי ללמוד את הכלים שאני עובדת איתם ביום יום כדי לחזק את החיבור הרוחני שלי,
אז הקורס איך משלימים שיעורים רוחניים הוא בשבילך.
הוא בהנחה משמעותית כעת ותוכלי לקרוא עליו כאן.
אין כיף כמו לקרוא את המיילים שלכן תוך כדי שאתן מתרגלות :)
.
גם אם תכננת להירשם לקורס ספירלת ההתפתחות, לכשייפתח (בקרוב אני מבטיחה), כדאי לך להתחיל עם הקורס הזה.
.
אם תרצי לקרוא עוד תכנים שאני מפרסמת מעת לעת בתחום של התפתחות רוחנית אשמח לראות אותך איתי באינסטגרם.
.
אם תרצי לכתוב לי משהו אחר, תמיד אשמח מאוד לקרוא :)
כתבי לי במייל חוזר.