.
ניסים, למרבה הצער, לא קונים במכולת. כשאנחנו זקוקות לנס, אנחנו כל כך נואשות,
עד לכדי שאנחנו מוכנות לנסוע לאן שצריך, לעשות מה שצריך, כדי להשיג את הנס הזה.
אני זוכרת את אמא שלי החילונית מסתובבת בין רבנים כשאבא שלי היה חולה אנוש,
ולאף אחד לא היה נס למכור לה. כלומר, מכרו לה כמה ניסים,
אבל
אף
אחד
מהם
לא
עבד.
.
מה זה נס?
לפי ויקיפדיה, "נס הוא כינוי למאורע אשר חורג מדרך הטבע וההתנהלות הטבעית של העולם,
אני רוצה להציע לראות נס בדרך אחרת.
הרי מה שהוא נס עבורי, יכול להיות גם גרוע עבור האחר, נכון?
אם אני חושקת להתקבל לעבודה, וישנם עשרה מועמדים לתפקיד שרציתי,
וכולנו היינו טובים,
ובדרך נס המגייסת פתאום נתקלה במאמר שקראתי באינטרנט, אהבה את מה שקראה ובחרה בי, האם זה נס?
אולי זה נס עבורי, אבל מה עם תשעת המועמדים האחרים?
כלומר, נס עבור אדם אחד הוא לא בהכרח נס עבור אדם אחר.
ומעבר לכך,
גם הניסים שקשורים רק אליי ואינם באים על חשבון מישהו אחר, "ניסיותם" (עובדת היותם ניסית) יכולה להיות מוטלת בספק.
לדוגמא, נניח שרציתי מאוד לשכור דירה מסויימת,
ומאחר וזו דירה מצויינת היו אליה המון פונים, וברגע האחרון השוכרת החליטה לוותר והעבירה את הדירה אליי - האם זה נס?
על פניו נראה שכן, אבל...
אולי בכך שקיבלתי את הדירה בעצם נמנעה ממני הזדמנות לדירה אחרת נהדרת הרבה יותר? אולי זה בכלל לא נס אלא סתם צירוף מקרים שרק נראה מוצלח?
.
בואו ניקח עוד דוגמא. אישה שחיפשה זוגיות המון שנים וסוף סוף מצאה את שאהבה נפשה, זה ככ מרגש וזה מרגיש כמו נס, אבל האמנם?
הרי בישראל נישאים מידי שנה כ-50,000 זוגות, אז אולי זו לא בדיוק תסמונת נדירה להתחתן, כן?
ועוד לא דיברנו על לידה!
כל אדם שנולד זו האלוהות בכבודה ובעצמה, והיא מתכבדת להתייצב 5 פעמים בשניה במקומות שונים בעולם.
כן, בכל 5 שניות נולד אדם, איזה נס. (או שמא סתם ביולוגיה?)
.
כך שבעצם, כשאני מביטה על ניסים במבט מפוכח,
(המבט המפוכח חשוב להתפתחות הרוחנית, הוא בסיס יציב ואיתן לתעופה),
אני מבינה, שבכל רגע נתון יש מיליארדי אירועים שנוגעים זה בזה, טריליוני נקודות חיבור של התרחשויות מציאות,
ושאם במקרה נקודת החיבור הזו היא כזו שחלמתי עליה,
קיוויתי לה,
כתבתי פתק באתר אינטרנט של הכותל (יש כזה, הנה הוא),
כספתי אליה ובכיתי שתבוא כבר,
אם היא קרתה,
עבורי,
מתוך נקודת המבט המאוד ספציפית שלי באותו זמן,
מתוך נקודת המבט הכל כך מצומצמת הזו שאפילו לא מכירה באפשרויות אחרות שהיו יכולות להיות טובות יותר - מדובר בנס!
.
ואחרי כל זה,
אחרי שאני מבינה את קטנותי האנושית,
אחרי שהורדתי את ההיבריס, שהתבוננתי על הדברים,
הגיע הזמן לביזנס!
האם אני יכולה לייצר נס? האם את יכולה לייצר נס?
אני לא יכולה להבטיח לך שתצליחי לייצר נס, אבל אני רוצה להסביר לך מעט על המכניקה שמאחוריי ייצור הניסים, לתת לך כלי לזה,
ולקוות יחד איתך שהנס שלך יגיע. אמן.
בואי נתחיל :)
.
לפני שבוע ביקשתי בקשה בלב.
היא היתה קטנה ומדוייקת, עם כוונה מלאה, הייתי בתדר מאוד מסויים (תכף אסביר עליו) , ביקשתי אותה, והמשכתי לי בענייני.
הנושא שבו ביקשתי הוא כאוב עבורי, דשתי בו עד בלי די כבר חודשים ארוכים, ועייפתי. את הבקשה הזו ביקשתי מרוב עייפות.
כעבור כמה ימים, התעוררתי להודעת ווטסאפ מפתיעה ברמת ההלם,
הבקשה שלי לנס עבדה. קיבלתי מה שרציתי. כל הגוף שלי כאב מעוצמת ההלם (לא תמיד קל לקבל את מה שרצינו)
לא היתה לזה שום היתכנות במציאות כפי שחוויתי אותה, ובכל זאת זה קרה.
.
האם זה בגלל הבקשה שלי?
אף אחד לא יודע ולא יידע לעולם,
וגם אני לא יודעת ואני גם לא נאחזת בזה,
אבל התפתחות רוחנית בין השאר זה אומר לאמץ איזושהי מערכת יחסים הדדית ושיתופית עם מה שאיננו בהישג הבנתנו,
ומתוך כך אני בוחרת להאמין, שכן. כן.
זו היתה הבקשה שלי שאיפשרה את הנס. (אגב זה לא הריון, הייתי מתה לספר לכן מה זה, ובבוא היום כשיהיה אפשר גם אספר).
.
אז כעת, אתן לכן את השלבים, שלעניות דעתי יכולים לתמוך בהתרחשות של נס!
שלב א' - ענווה.
יש אלוהים בכולנו אבל אנחנו לא שולטות בכלום. לא רק שלא שולטות, את הרוב אנחנו גם לא מבינות. אז אנחנו עושות את שביכולתינו.
מתוך הנקודה הזו, נעים ומאפשר ובריא ואפקטיבי יותר לבקש לעצמנו נס.
שלב ב'- עבודת כפיים.
לפני כמה שנים אמרה לי חברה יקרה שלי, משפט שנשאר איתי בלב. היא גידלה אז את התינוקת השלישית שלה, והיא אמרה לי שבעולם שלנו גידול תינוקות זה הדבר היחיד שמחבר אותנו לבריאה איפשהו. כיוון שזו עבודת הכפיים האחרונה שנותרה שלנו במלואה, והיא מחברת אותנו למי שהיינו משחר שנות האבולוציה. . אין לזה אפליקציה ואין לזה מכשיר חשמלי. זה אנחנו. עם הידיים ועם הלב. כך מגדלים תינוקות וכך גם מגדלים ניסים.
תעבדו בשביל הנס שלכן, אנחנו נשים ארציות בעולם החומר, תעשו כל מה שאתן יכולות כדי שמה שאתן רוצות יקרה.
זו המחוייבות שלנו כלפי עצמנו.
שלב ג' - ייאוש.
בשביל לבקש נס, חייבת להיות מידת נואשות מסויימת.
הרי למה בתל אביב פתאום כולן נהיות פיות מזמנות חנייה? כי כבר לפחות עשר דקות לפני ההגעה ליעד אנחנו מיואשות מזה שלא תהיה חנייה.
והייאוש הזה הוא תנאי חשוב לניסים. נואשות כזו ששולחת אותנו בלית ברירה אל התפילה.
אל תפחדו לשכשכך בתוך ייאוש. זו לא תבוסה,
זה לא מי שאתן,
זה לא אומר שוויתרתן,
זה רק אומר שהרפיתן לרגע, שוויתרתן קצת, שלקחתן לרגע צעד אחורה.
והייאוש הזה הוא שמביא לשלב הבא,
אבל רגע דוגמא כדי להבין.
מכירות את זה שאתן מנסות להתניע את האוטו / להדליק את המחשב / לפתור בעיה מתימטית / למצוא משהו שחיפשתן / (כל דוגמא אחרת)
ואתן מנסות ומנסות ומנסות וזה לא עובד?
ואז אתן עוזבות רגע כי נמאס, ואז מנסות שוב וזה עובד?
אז כזה.
לפי מכניקת הקוונטים (הסברתי על זה יחסית בהרחבה לפני כמה מיילים אם תרצו אשלח לכן) לתודעה המתבוננת יש השפעה על האובייקט. כלומר, סיטואציה מסויימת מושפעת מהאם מישהו רואה היא מתרחשת או לא רואה.
וכשהתודעה שלנו מתבוננת כל הזמן ולא עוזבת, נאחזת, היא בעצם במצב סטטי. ואז, כשאנחנו מתייאשות, אנחנו כבר לא מתבוננות, לקחנו הפסקה. וכשהבקשה לנס עולה,
אחרי הייאוש, יש לה משקל סגולי גבוה יותר. היא פרשית (fresh), היא מניעה אנרגיות אחרות שלפני כן לא היה בנמצא ובכך מייצרת שינוי מסויים. אם כן הייאוש, הוא ההפסקה הבריאה הזו שמאפשרת את ההתרחשות שאחרי.
שלב ד' - הבקשה.
כשאתן מבקשות נס, בקשו אותו ברגע אחד של כוונת הלב, לא בשעה של חפירות פנימיות. רגע אחד של זריקת הכוונה שלכן אל הייקום הגדול, בתדר שמותאם לכן וללב שלכן.
כשאני מביטה אחורה על ניסים שקרו אחרי בקשות שלי, בזכותן או שלא בזכותן, אני נזכרת מה המרכיבים של התדר שלי ברגע הבקשה,
והרשימה שלי נראית בערך כך:
200 גרם אמונה,
קורטוב תחינה,
70 גרם שמחה של כאילו זה כבר קרה,
0.001 מיליליטר של שליטה בתוצאה,
400 גרם של "זו הבקשה שלי, סדרו את זה איכשהו, סומכת עליכם תודה ביי."
.
מה הרשימה שלכן?
.
אני לא יודעת מה התדר שלכן, מה האופי של הבקשות שלכן. או שיש לכן כבר אחד כזה או שאתן תלמדו את שלכן.
איך תלמדו?
בגדול, דרך תרגול, וגם ניסוי וטעייה. תבקשו, וכשהנס יגיע, נסו לשחזר את ההוייה בה שריתן בעת הבקשה.
זה התדר המסויים שלכן.
וזכרו, גם כשמצאתן אותו, הוא לא עדי זהב לצווארכן. אתן לא יכולות להשתמש בו מתי שתרצו וכל שתבקשו יתגשם.
(כלומר, אין לי בעיה, ואם עובד לכן אז בכיף, אבל אני רוצה להציע לכן לשמור את האנרגיה הזו בקפסולה. יקרת ערך כמו שהיא באמת).
.
שלב ה' - השמיטה.
מיד כשסיימתי לבקש, אני שומטת. ממש הולכת למקום אחר. פיזית ומנטלית.
דמיינו רגע חברה שביקשה מכן להכין לכן קפה, וכשאתן הולכות לפתוח את הארון היא נדחפת כדי להוריד בעצמה את קופסת הטייסטר צ'ויס (מכורה, בעיה),
ואז כששמתן כפית קפה בכוס היא רגע לוקחת לכן את הכפית מהיד ומורידה 4 גרגירים או מוסיפה חצי כפית,
וכשאתן באות להניח את הקומקום אחרי ששפתתן את המים הרותחים היא ממש אוחזת בידכן ומוזגת עוד קצת מים.
האם תישארו כדי לשים את החלב בקפה ובכך להשלים את הבקשה שלה, או שתלכו להימרח על הספה בכיף?
אני יודעת מה אני הייתי עושה!
ואני יכולה להניח, אולי.. אולי אולי אולי, שהייקום נוהג כמוני.
ביקשתן?
שמטו.
די. זהו.
.
עד כאן על ניסים להיום,
תודה שהייתן איתי אהובות,
אני מאחלת לכן שהכח ההתמסרות שלכן והכח הניסי שלכן יחברו יחד,
כך שהניסים שיתחוללו בחיים שלכן יהיו באמת הטובים ביותר שיכולים להתרחש עבורכן.
אתן מוזמנות להאזין לפרק על קסם (מספר 14) ולפרק על התמסרות (מספר 7) בפודקאסט של "אפשרויות נפתחות" שייתנו לכן עוד הרחבה והעמקה לגבי מה ששוחחנו כאן.
נשיקות.
טלי.
.
בימים הקרובים יעלו באתר הנחות גדולות ויפות לראש השנה עבור קלפי "אפשרויות נפתחות" ועבור הפנקסים. מוזמנות לשקול לרכוש אותן עבור עצמכן או כמתנות, ויש לנו גם הטבות לרכישות קבוצתיות.