.
היום נבין את כוחו של הפחד,
ומה כח היצירה והחוללות שלו.
מתחילות :)
.
בגדול, אני אדם מאוד פחדן.
לא בדברים הגדולים של החיים,
לזה יש לי אומץ,
אבל מפחיד אותי חושך, מפחידים אותי גנבים,
מפחידים אותי גבהים, התייבשויות וכו וכו וכו,
לא נוריד פה את התדר ;)
ועם הפחדנות הזו,
למדתי משהו בחיים,
שחזר על עצמו שוב ושוב ושוב ושוב:
כשאני מצליחה לעבור דרך פחד,
קורים קסמים מרהיבים ומעיפים!!
.
אני אשתף אתכן בסיפור אחד.
הייתי בת 20 וקצת, ונורא נורא רציתי לנסוע לסיני.
אבל מה, כל החברות שלי לא היו פנויות.
אבל הייתי נחושה לנסוע.
פתאום, א. חברתי הטובה (היא הציצה בסטורי באינסטרם השבוע לעוקבות העירניות), סיפרה לי שארבע חברות שלה נוסעות לסיני ממש בתאריכים שאני רציתי.
היא בדקה איתן שזה בסדר שאצטרף,
ויאללה הלכנו על זה.
.
כבר כשהגעתי לבית של אחת מהן (לא הכרתי אותן קודם) הבנתי שמשהו ממש ממש ממש ממש ממש ,
אבל ממש - לא.
לא שהן לא היו חמודות,
אבל בואו נאמר, כמו שהבן שלי אומר כשהוא מנומס כשהוא לא אוהב אוכל שמגישים לא - זה לא היה לטעמי.
בכלל לא.
שום קשר בין התדר שאני רציתי והייתי זקוקה לו לבין מה שהתחולל שם בסלון בקומה ה20 במגדלי שכחתי את שמם בהוד השרון.
.
אבל מה אני עושה?
השעה 23 בלילה,
תכף אנחנו עולות על האוטובוס לאילת... אני גמורה לנסיעה הזו...
עלינו לאוטובוס.
בערך כל הדרך הייתי עסוקה בלשנוא ובלהתנשא, ובלהבין איך החופשה המושלמת חרבה אל מול עיני.
וכשהגענו למעבר הגבול וחצינו את הגבול,
אני,
פחדנית בת לשושלת מכובדת של פחדניות,
בחורה שבכל לילה סבתא שלה מתקשרת לשאול אם היא נעלה את הדלת,
ניגשתי לנחמדה שבחבורה,
ואמרתי לה:
שמעי... אני אמשיך לבד.
בא לי להתבודד.
וכך נסעתי לי ל-ב-ד לחושה בסיני.
אמנם נסעתי לחוף שכבר הכרתי,
והיה שם צוות מקסים וגם אותם הכרתי מעט,
ובכל זאת,
עבורי, זה היה צעד מטורף שלא היתה לו כל היתכנות קודמת.
זה באמת לא היה אפשרי.
.
ואת כל מה שקרה מאז,
מהרגע שפרשתי מהם, הלכתי אל תוך הפחד ועברתי דרכו, אני יכולה לתאר רק במילה "חלומי".
הייתי אז כמו רובנו בגילאי ה20 בשנים של להבין מי אני ומה אני,
ובעיקר ברצון עז להשיל ממני את כל מי שהייתי.
את הכבדות, את הפחדנות, את מה שחברים שלי חשבו עליי.
ובשבוע הזה,
באותו החוף הספציפי (קומקום 3 למתעניינות, רק קחו בחשבון שלא נעים לומר אבל זה היה לפני 20 שנה אז אל תקחו את זה כהמלצה),
חוויתי רנסנס של העצמי בצורה שלא תיתואר.
מה שקרה בפועל זה שבשניה שנחתתי בחוף,
הכרתי להקה,
חבורה של חברי הרכב של להקת רגאיי,
ישראלים,
מתוקים ברמות על שאין לתאר,
והיה לנו חיבור כל כך נעים,
אני הרגשתי שם בבית.
הרגשתי שם עטופה באהבה,
הרגשתי שם שאני יכולה להיראות אחרת לגמרי מכפי שהייתי רגילה להיראות על ידי כל האנשים שסבבו אותי עד אז.
.
וזה סיפור אחד מיני רבים שיש לי על עצמי ועל נשים שליוויתי לאורך השנים,
ותמציתו היא שכאשר אנחנו בוחרות ומתאים לנו ונכון לנו לעבור דרך פחד גדול,
משהו ממש ממש ממש טוב מחכה לנו שם!
.
אגב אני חושבת היום שזה לא היה מעשה אחראי ולא הייתי ממליצה עליו ויאבאלה אם הבת שלי היתה עושה דבר כזה,
אבל לא זה העניין.
.
העניין הוא, ולשמו כתבתי את המייל הזה,
הוא שרשת האפשרויות שלנו היא פתוחה ואינסופית!
יש לנו מיליון אפשרויות בכל רגע נתון,
ואנחנו הולכות בשביל שאנחנו רגילות אליו.
בשביל הידוע שלנו,
המוכר,
כאשר השיחים לצד השביל שמשרטטים את גבולות השביל וקובעים את הנתיב אליו הוא מתקדם,
הם התפיסות שלנו, האמונות שלנו, עוד המון דברים, וגם הפחדים שלנו.
.
עכשיו תתרכזו כי פה יש לנו פואנטה חשובה:
פחד זה ריכוז אנרגיה מסויים של הימנעות מכאב, סביב אזור מסויים.
מה הכוונה?
חלק יפחדו מהמים,
חלק מהחושך,
חלק מזרים וכו.
כלומר, כל אחת מאיתנו תרכז את אנרגיית הפחד שלה סביב אזור אחר.
.
אבל - הפחד מסמל לנו גם את הדחף ואת התשוקה.
כלומר, אני לא מתה מפחד לשחות עם כרישים כי לא מעניין אותי לשחות עם כרישים.
ואני לא מתה מפחד לפתוח את הנישואים כי לא מעניין אותי לפתוח את הנישואים.
ואני לא מתה מפחד לעזוב את הארץ כי לא מעניין אותי לעזוב את הארץ.
.
כלומר, כשיש לנו פחד גדול מפני משהו שאנחנו רוצות לעשות,
להבדיל משלל פחדים אחרים,
אז יכול מאוד להיות
אל תחתימו אותי על זה אבל שקלו לבדוק זאת עם עצמכן -
שהפחד הזה הוא השער לדבר מאוד מאוד עוצמתי עבורנו.
.
מבחינה רוחנית הכל מאוחד, אין גבולות ואין הפרדות.
ברגע שיש לנו פחד,
זה בעצם משרטט גבול שהוא לרוב בריא עבורנו.
.
אבל, כמו שאנחנו אומרות תמיד,
אנחנו באנושי ישויות של יצירה.
אני לא צריכה ללכת רק בתוואי הפחדים שלי.
וברגעים המיוחדים,
אם אני בוחרת ומצליחה לעבור דרך שער הפחד,
אל מקום שאליו יש לי תשוקה חזקה,
גם אם אף אחד לא יבטיח לי שהתוצאה תהיה טובה,
אז מחכה לי שם משהו:
לרוב מחכה לי שם אחדות -
לרוב מחכה לי שם חוויית סנכרון עוצמתית שלא יכולתי לדמיין שהיא תהיה כל כך טובה,
כי הרי הצצתי לשם רק דרך החרך הצר של הפחד.
.
על חציית פחד,
על שבירת מחסומים,
הרבה פעמים הייקום ייתן לנו פרס מדהים שלא יכולנו לדמיין.
דמיינו את זה כמו סכר בנהר שנפתח:
היה יבש וקוצני,
ואז הורדנו את הסכר, ונכנסים מים חיים, ודגים, וצמחי מים גדלים להם.
.
בעוד היבט רוחני, יש משמעות עמוקה נוספת למעבר דרך הפחד -
יש פה אמירת אמון חזקה וברורה מאוד לייקום, לעצמי, לעצמי ולייקום:
כשאני נוסעת לסיני הזה,
כשאני עושה את השיחה שאני מפחדת לעשות,
כשאני עושה את הצעד המקצועי או הזוגי שכל כך חששתי לעשות,
יש פה בבחינת התמסרות ככ גדולה ועמוקה לייקום,
שאני סומכת עליו אפילו שאני לא יודעת איך אני אצא מהצד השני,
וההתמסרות הזו היא בעלת פוטנציאל להצפה ממתיקות הייקום.
איזה כיף.
.
מה יהיה הפחד שאם תעברי דרכו אולי יהיה לך טוב יותר?
מה הפחד שיש לו פוטנציאל טרספורמציה, גם אם את לא יודעת לאן ההתגברות עליו תוביל אותך?
כתבי לי במייל חוזר :)
טלי.
.
למה להזמין אתכן?
ככ הרבה דברים טובים קורים. בחרו מה שישמח אתכן.
יש מקום אחד למחליפה תדר של ספטמבר, פרטים כאן.